אין מילים בפי...
בעצם... יש מילים, תמיד והרבה... אבל אני בקושי מצליחה להוציא אותן.
סיימתי שבוע מטורף שבו בכל בוקר קייטנה או יום כיף של חברה (מתוכם בוקר אחד בחינוך המיוחד ובוקר שני במוסד של אילן) ואחה"צ/ערב מסיבות יומולדת/בת מצווה ושאר ירקות (וקינוחים).
קמתי כמעט בכל יום בשעות הבוקר המגונות (לא הגיע הזמן שמישהו יוציא את העבודה בבוקר מחוץ לחוק????) והגעתי למיטה רצוצה מאוחר בלילה.
לילה אחד אפילו נאלצתי להעביר בלי המאוורר האהוב שלי עקב הפסקת חשמל שנמשכה כל הלילה, אור נרות זה רומנטי וסבבה לחורף - אבל בקיץ מספיק חם גם בלי למלא את הבית בלהבות הקטנות החמודות האלו וכשאני בעייפות טוטאלית השעווה אפילו לא מעלה בי חשקים.
ככה שכל יום וכמעט כל היום הייתי בחום איימים הזה שבחוץ וממנו למזגנים מקפיאים או שפת בריכה דביקה ולחה, מוקפת בילדים צווחים והתוצאה...
אין לי קול!!!
מדי פעם אני מצליחה להוציא משפט או שניים בקול נמוך וצרוד כאילו עישנתי בכל יום בחיי פאקט של נובלס, אבל במשפט השלישי נגמר הקול לגמרי.
אז ידידי היקרים - אם תרצו לתקשר איתי הבה ונודה לפלאי הטכנולוגיה שמספקים לנו את הודעות ה- SMS, המסנג'ר והצ'אט.
נראה לי שבתחילת שבוע הבא אני אסע לשתוק קצת בצפון ולנוח!!!
ואם בינתיים מישהו מוצא את הקול שלי... תודיעו לי היכן הוא מסתתר. הוא נשמע לאחרונה בלילה שבין חמישי לשישי באיזור פרדס חנה ומאז נאבדו עקבותיו.
המוצא הישר יזכה לשמוע "תודה" בקולי האישי (:
לפני 19 שנים. 23 ביולי 2004 בשעה 12:12