בעוד שעות ספורות זה מגיע, יום ההולדת שלי, 36 הפעם.
הולך ומתקרב ל 40 ולי לא ממש אכפת.
גם השנה זה כבר לא מאורע חשוב כמו פעם, כי מהרגע שנהייתי אמא, אפילו לפני הלידה, בהריון עצמו, כל המחשבות והחלומות התרכזו בה, בילדונת המתוקה הזו, בגורת הפלאים שמביאה כל כך הרבה אושר ששום מתנה לא תשתווה לו.
היא בעצמה המתנה הכי מופלאה שקיבלתי אי פעם מאבא שלה ובכלל.
כל חיוך שלה הוא מתנה, כל צעד חדש בהתפתחות זו מתנה, כל יום שהיא בריאה ומאושרת זו המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש.
וכשאני כל כך שקועה בה ובצרכים וברצונות שלה, פתאום קשה לי לחשוב על איזשהו רצון שלי לעצמי וכששאלו אותי השבוע כמה וכמה אנשים קרובים מה אני רוצה ליום ההולדת, פשוט לא ידעתי מה לענות.
הרי שום דבר כרגע לא חשוב, אין לי צורך בכלום כמעט לעצמי, וכל עוד אני שבעה ונעים לי בביתי הקטן שבצפון, ויש לי זמן בשפע עם המלאכית הקטנה שלי - מה באמת אפשר עוד לבקש מהיקום או מאנשים? הרי זה מרגיש כל כך מושלם!
ספר? למי בכלל יש זמן וכח לקרוא בימים אלו?
מוזיקה? במערכת מתנגן הדיסק של הכבש השישה עשר ועוד כמה דיסקים שנבחרו בקפידה להאזנה איכותית לגורה.
בגד? קודם שאסיים את המסע לחזרתי לגזרה הישנה ואח"כ נראה, גם ככה רוב הזמן אני בסמרטוטים הנוחים לשליפת שד, שלא אכפת לי שתשפריץ עליהם חלב, תפלוט, ועוד מעט תתחיל ללכלך עם האוכל המוצק.
הרי עכשיו כולי שלה, מכף רגל ועד ראש, כל עוד היא לא תולשת לי את השיער (:
לפני 15 שנים. 27 בנובמבר 2008 בשעה 18:21
