וניל עם פיצפוצית

זמן הוא כמו חמצן.
לא חושבים עליו כל עוד נושמים בחופשיות, אבל פתאום כשאין כמעט ממנו נכנסים למצוקה.
הזמן שלי לעצמי הפך להיות מצרך יקר ערך ונדיר.
רגעים חטופים כשהקטנה ישנה, וגם הם נקטעים בבכי של מצוקת כאב שיניים בוקעות.
במשך היום כשהיא ערה ומשחקת יפה אני מנצלת את הזמן הזה לדברים שעושים רעש כמו רחיצת כלים, הכנת אוכל וכו' וגם אז מספיק שכאב קטן יתחיל או עייפות או רעב או גם וגם וגם - הכל נעזב והגורה מתחפרת עמוק עמוק בין אברי, מוצאת את הציצי ונצמדת אליו עד יעבור זעם.
בתקופות הכאובות כמו תקופת גזים שחלפה וכמו עכשיו בצמיחת השיניים, רק כשהיא צמודה אלי ולציץ היא ישנה עמוק ורגוע יחסית. זה אומר שהרבה זמן לעצמי אין עכשיו.
באמצע הפעם הראשונה שממש אשב לאכול בסוף היום פתאום קול בכי ישמע מחדר השינה והארוחה החמה תיקטע לטובת הקטנה. כשהיא תרדם סוף סוף ואחזור אל האוכל הוא כבר יהיה קר והתאבון יעלם, הרעב לעומתו - לא נעלם, ולכן אחסל מה שחיכה לי בצלחת למרות שהטעם כבר לא אותו הטעם כשזה קר...
מקלחות מתקצרות ונקטעות באמצע לטובת האזנה - שלא יכסה רעש המים את בכי הקטנה חלילה, ולא אשמע אותה לפני שתהיה במצוקה גדלה.
זו לא תקופה קלה לאחת שכמותי, שחייתה לבד והיתה עצמאית כל כך הרבה שנים, אבל חיוך אחד של אושר על פניה של הנסיכה הופך את התמונה מקשה ואפורה לעליזה בשלל צבעי הקשת.
ההתרפקות המתפנקת שלה עלינו בבוקר עם החיוכים וקולות הנשיקה שהיא משמיעה לעברנו, הצחוק המתגלגל שלה כשהיא משחקת או רואה ראזל דאזל בטלוויזיה בשידורי הבוקר, או עורכת תצפית מעמיקה בחתולים שבמרפסת - כל אלו רגעים שהם מקור בלתי נדלה לאושר ולכוחות מחודשים לעבור את הרגעים האלו שבהם אני מרגישה נחנקת על סף עילפון או התמוטטות.
אני מקיפה את עצמי בחיוכים שלה והם שומרים עלי ועל החיוך שלי ברגעים הקשים של התשישות והבכי, הם נותנים לי את הכוח להצחיק אותה כשכואב לה והיא לא ישנה כדי להפוך את היבבות לצחוק המתגלגל שנותן לי את הכוח לעשות למענה הכל!
זמן לעצמי יהיה לי שוב כשהתקופה הזו תעבור, והיא תגדל ותבלה זמן רב יותר אצל הסבים והסבתות או עם אחותי, ולי יהיה שוב עוד קצת יותר זמן לעצמי.