אני בקושי כותבת, אני מפורקת מעייפות בסוף כל יום.
קצת אחרי שהגורה נרדמת אני מסדרת את שפע הצעצועים והחפצים שהגורה פיזרה והולכת למטבח להתנפל על משהו כי אני מורעבת.
חברה "הזהירה" אותי מהגיל שבו הם כבר זוחלים לכל מקום במהירות, ושלא לדבר גם על עומדים, מהרגע שזה מתחיל צריך כל הזמן להיות מעקב אחריהם, לשים לב כל הזמן איפה הם ומה הם מכניסים לפה ובמה הם נוגעים ואם הם לא מנסים לטפס על משהו שיכול ליפול עליהם או שהם יפלו ממנו. זה בדיוק השלב שהקילוגרמים המיותרים שלא ירדו עד עכשיו מתחילים לרדת ובסוף לא רק שחוזרים למשקל של לפני הלידה אלא אפילו מתחילים לרדת ממנו...
עד הערב לא משנה מה וכמה נישנשתי במשך היום, אני גוועת ברעב ומותשת.
אחותי צוחקת עלי שבכל התמונות יש לי שקיות שחורות תחת העיניים "כאילו שאת לא ישנה מספיק" היא מתלוצצת על חשבוני, אבל כשהיא פה היא רואה בעצמה כמה אנרגיות הקטנה הזו דורשת שלא לדבר על כמה אנרגיות יש לה בעצמה.
זו ילדה שבקלות יכולה לפרסם כל חברת בטריות נטענות במהירות. במשך היום היא בקושי ישנה, רק בלילה היא כבר מפורקת, אבל היא כל כך רוצה להיות בעיניינים אפילו תוך שינה כך שכל רעש שחורג מהמינימום הרגיל מעיר אותה. למזלי הצלחתי להרגיל אותה להרדם מיד אחר כך.
ובמשך היום?
היא מתרוצצת במהירות בכל מקום, הופכת את כל סלסלות המשחקים ומפזרת הכל ברחבי הבית, עוברת למטבח ומפזרת את כלי הפלסטיק על הרצפה יחד עם כפות העץ ושאר הדברים הלא מסוכנים שבמדפים הנמוכים (או לפחות היו במדפים האלו רגע לפני שהיא נכנסה למטבח), ברגע שהיא שומעת מוזיקה היא רצה למצוא מהיכן היא בוקעת, ומתחילה לרקוד ולנסות להקיש באצבעות. כשהיא מתיאשת מהנסיונות האלה היא פשוט מתופפת במקום, על השולחן, על המדפים, על קופסאות, ומדי פעם גם עלי, היא בודקת איפה אפשר לתת צ'פחה כדי שישמע קול מעניין. בינתיים היא נהנית מסטירות לחי מצלצלות, תיפוף על הבטן (היא מרימה לי את החולצה וחושפת את הבטן כי ככה הצליל יותר חזק) ואחרי התיפוף על הבטן היא גם אוהבת לעשות לי פפפפפפפפפפפף כזה עם נשיפת אוויר כמו שאני עושה לה בבטן, רק שממנה זה תמיד הרבה יותר מלא ברוק.
בסביבות 18:00 היא מתחילה ליפול הרבה,ליבב קצת ולהסתובב כמו שיכורה, השלב הבא זה לשפשף את העיניים ואז הגיע הזמן למלא אמבטיה. באמבטיה היא מתמלאת בחים חדשים, מטפסת, רוקדת, משחקת עם כל כלי הפלסטיק והחיות המצפצפות מגומי עד שנמאס ואז נעמדת כשהיא נאחזת בי ברגליים ומרטיבה לי את המכנסיים לגמרי (אם הם לא נרטבו עוד קודם מהמשחקים שלה שכוללים השפרצות מדי פעם). מהאמבטיה אני לוקחת אותה עטופה במגבת לחדר המחומם, מלבישה אותה בבגדים שחיכו על הרדיאטור אחרי שהגיעו לטמפרטורה המושלמת (לא חם מדי ולא קר מדי) ואז ציצי ולישון.
אחרי 19:00 זה הזמן לסדר קצת ולהתחיל את היום שלי לעצמי,
כן, בטח!
אם נותר בי כח למשהו חוץ מלבהות בטמבלוויזיה או במחשב, או לנסות לקרוא משהו מבלי להרדם זה נס.
חלש, עם שניים סוכר והרבה חלב בבקשה (:
לפני 15 שנים. 23 בינואר 2009 בשעה 19:24
