סבתא יצאה היום מבית החולים אלינו הביתה.
הגורה קיבלה אותה בדקה דומיה של התבוננות מעמיקה ממרחק מה, להזכר מי זו וכשסבתא החלה לשיר לה שירי סבתות יקיות כמו "הופה הופה רייטר" היא חייכה חיוך גדול וזחלה במהירות לסבתא היושבת בכורסא. ההליכון של סבתא נראה לה מגניב במיוחד והיא החלה לטפס עליו עד שנעמדה ביציבות.
בטמבלוויזיה החל שיר ילדים מוכר ואהוב והיא החלה לקפץ ולענטז ולשפוך את כולנו מצחוק.
"זו בריאות" אומרת סבתא שלי "בזכותה אני אבריא בצ'יק, נראה גם שהיא תלך עם ההליכון הזה יותר מהר ממני" ...
יש מצב, הקטנטונת הזו תהיה עוד מעט בת 8 חודשים וכבר מתחילה לצעוד כל עוד יש לה במה לאחוז, והולכת לה בכיף כמה צעדים עד שמתעייפת ועוצרת או מתיישבת. כן, למדה לשבת סוף סוף ועכשיו יש הרבה פחות בומים בבית.
כשהתעייפה הגורה היא החלה משפשפת את העיניים ולעשות לאמא שלי ולסבתא סימני "ביי ביי" עם היד, ובתרגום חופשי - " יאללה, אני עייפה ורוצה ציצי, תחפפו לי מהעיניים ותשאירו אותי לבד עם אמא" . אמא שלי הבינה את הרמז ועזרה לסבתא להגיע לאט לאט לחדר של אחותי שחיכה לה.
כשהקטנה התעוררה מהנימנום עלינו לסבתא והתקנתי לה את הבייבי סנס של הקטנה שסוף סוף יצא מאריזת הקרטון שלו. כיוון שלא ממש יצא לי להתרחק ממנה ולצאת מטווח השמיעה לא נזקקתי למכשיר הזה קודם, ועכשיו הוא נמצא מאוד שימושי כשאמא תצא לעבודה או לסידורים אם סבתא תצטרך לקרוא לי. החיישנים של הדבר הזה כל כך רגישים ששמעתי גם את הכלבים של השכנים נובחים דרך המכשיר.
מחר תבוא אלינו מטפלת לסבתא שתעזור לה להתקלח ואולי תספיק עוד משהו. היא אמורה להגיע לשלוש שעות בכל יום חול, ולסבתא שלי גם כשהיא לא שבורת ירך, לוקח שעתיים להתארגן למקלחת ולהתקלח אז עכשיו יש מצב שזה יתפוס את כל השלוש שעות.
התפקיד שלי היום היה להתקין את הטוש עם הצינור במקלחון שבחדר של אחותי כי קודם היה רק טוש מהתקרה, בלי הצינור. למזלי אני הבת של אבא שלי ולמדתי ממנו איך אוטמים את הצנרת גם כשאין גומיות לחיבורים עם הסלוטייפ הלבן המוזר הזה. תוך דקה כבר לא דלף כלום משום חיבור.
סיימתי לא מזמן לתלות את הכביסה של כולנו, ארבעה דורות של בנות, כל אחת עם הבגדים שלה...
לצד תחתוני סבתא מיושנים, יש תחתוני כותנה בגזרה לא כל כך רחוקה מגזרת הסבתא, בסמוך אליהם כמה חוטינים שלי וצמוד אליהם המכנסים עם הרגליות ושאר הבגדים הקטנטנים של הגורה. ארבעה דורות, ארבעה סגנונות לבוש... כל אחת והבחירות שלה פרט לקטנה שבינתיים מתלבשת לפי הטעם שלי ושל חברותי הטובות שדאגו לכמה פריטי לבוש מדהימים למלתחה שלה.
מחר יבואו להתקין לסבתא בחדר שלה כבלים, וגם המטפלת החדשה תבוא ואמא שלי בעבודה אז אני אצטרך לזגזג עם הגורה בין הצרכים של כולם. מקווה שזה יעבור בשלום. זה לא יהיה חודש קל, זה בטוח. ארבעה דורות של בנות עקשניות תחת קורת גג אחת...
איזה מזל שבימים שאמא שלי בחופשת סמסטר ותהיה בבית אני מתכננת לברוח קצת עם הקטנה לבקר חברים ולעשות סידורים במרכז, זה יתן לנו קצת אוויר לנשימה.
עכשיו כדאי שאתנתק מהמחשב ואלך לישון, מחר בבוקר כרגיל, השכמה מוקדמת, ואני גם ככה כבר סוחבת עלי עייפות של שנה.
לפני 15 שנים. 26 בינואר 2009 בשעה 22:53
