הבוקר החורף לקח קצת חופש והיתה גיחה אביבית אצלינו בכפר.
אמא התחילה לעבוד מאוחר היום אז היתה עם סבתא בבוקר מוקדם ואני העמסתי את הקטנה על העגלה, ויצאנו לטיול ממושך באוויר המדהים של הבוקר.
השמש זרחה, הציפורים צייצו, ירוק ופרחים בכל מקום, הכי פסטורלי שאפשר.
לא רציתי לחזור הביתה, התחשק לי לצעוד מערבה עוד ועוד עד לים גם אם זה יקח לנו יום שלם.
אבל זה החלום והמציאות דרשה ממני לחזור הביתה לפני שאמא יוצאת לחילופי משמרות בתורנות סבתא.
לפחות הרגשתי שהטענתי קצת את המצברים עם הטיול הארוך על הבוקר, 45 דקות בערך של הליכה באוויר הפתוח והנקי - עשה לי טוב בגוף ובנשמה. חזרו לי האנרגיות.
הצלחתי לסדר את הלול המתקפל התקוע, כך שהיה לקטנה מקום בטוח בזמן שהכנתי לסבתא נישנוש אמצע הבוקר וארוחת צהריים. כשרצתי כל רבע דקה לקטנה לעשות לה "קוקו" היא קיבלה את הלול כמשחק ולא כמעצר בית, למרות שאחרי כמה דקות היא כבר ניסתה לצאת.
גם אחה"צ כשאמא חזרה מהעבודה יצאנו.
זה היה יום יפה מלבזבז אותו בתוך הבית (אם כי גם במשך התורנות סבתא יצאנו למרפסת גג והקטנה עסקה בקצת גינון בעציצים של אמא וטעמה קצת אדמה), מצאנו המון חיפושיות פרת משה רבנו והייתי צריכה לשמור שהקטנה לא תהפוך אותן לרסק. הספרים שטוענים שאחיזת "פינצטה" מתפתחת בין גילאי שנה לשנה וחצי - הקטנה שלי לא קראה אותן, ואחיזת הפינצטה שלה מפותחת כבר המון זמן, רק שזה יותר אחיזת צבת מאשר פינצטה עם הכוחות הפיזיים של הויקינגית הקטנה הזו.
מחר נרד ליום כיף אצל הסבא והסבתא מצד האבא, הם כבר מתגעגעים בטירוף.
יום שלם בלי תיזוזים!
פשוט תענוג!
לפני 15 שנים. 3 בפברואר 2009 בשעה 18:47