כבר הרבה זמן שהמצלמה בסלולרי שלי עושה בעיות, לא בא לה לצלם בד"כ, אבל אחרי מנוחה של חודש וחצי בממוצע היא מוכנה לצלם תמונה או שתיים לפני שהיא פורשת שוב לחופשת מחלה.
בשבועיים האחרונים הסלולרי המשיך לזייף - פתאום היה כבה מעצמו ככה סתם באמצע השיחה, אבל הוא לא הגזים בזה אז ויתרתי לו.
שלשום הוא החליט שלא בא לו להיטען. הייתי מחברת אותו למטען והוא סרב לאכול חשמל, וכמובן שזה הביא בסופו של דבר לכיבוי באפיסת כוחות.
בסלקום כרמיאל אמרו שהוא גריאטרי, הם לא מכניסים שכאלה למעבדה אבל אני יכולה לשדרג, אבל המכשיר כל כך ישן שאין להם איך להעביר את הזכרונות שלו שאינם בכרטיס SIM ובטח לא לשמור על תמונות ו SMSים ששמורים בו.
כיוון שלבי"ח הגעתי ללדת בלי מצלמה אז התמונות הראשונות של הגורה הונצחו במכשיר הגריאטרי החביב שלי, גם כמה סרטוני וידאו בהם היא ממלמלת מילמולי תינוקות ומוצצת מוצץ כמו מגי סימפסון ברגע נדיר שהסכימה להכניס את הדבר הזה לפה, ושלא לדבר על כל הודעות ה SMS ששמרתי במהלך השנים על המכשיר...
לא הייתי מוכנה להשאיר להם את הקשיש הכחלחל שלי על כל זכרונותיו! ידעתי ששם הוא יורדם וכל האוצרות איתו.
סבא שלי לימד אותי שאין בעיה שאלכוהול במינון או במיקום זה או אחר לא יפתור, גם אבא שלי השתמש בשיטה זו לניקוי מגעים במכשירים שונים לנגד עייני פעמים רבות, אז התיעצתי עם חבר שעובד בסלכלום והוא אמר ש:"בטח, זה גם מה שהם עושים במעבדה רק שלא מרשים להם להכניס יותר מכשירים שאין להם חלקי חילוף, עובדי מעבדה יכולים לעוף על טיל מעבירה כזו בחברה".
אז לקחתי ממגרת העזרה הראשונה אלכוהול 70% ומקלון לניקוי אזניים וטיפלתי באהבה בקשיש הכחול שלי. זה עבד לכמה שעות, הוא היה שיכור ומאושר והצליח לקבל כמה שיחות בלי לשהק ולהתנתק, אבל בערב שוב שבק והפעם האלכוהול כבר לא עזר, הוא סירב להיטען והסוללה התפגרה ללא אספקת חשמל.
התחכמתי שוב, בדקתי איזו סוללה יש לאמא שלי במכשיר שלה ומסתבר שהיא זהה לשלי. החלפנו סוללות והיא הטעינה את שלי בנייד שלה, ואני בינתיים השתמשתי בסוללה שלה כדי להעתיק 500 מספרי טלפון מהמכשיר לספר טלפונים. כמעט יצאה לי שלפוחית באצבעות!
היה לי ברור שגם אם נשתמש בתחמנות הזו עוד מספר פעמים, יש סיכוי שבכל זאת הסלולרי הגוסס והאהוב שלי יתפגר מאיזה סימפטום אחר.
בצער רב וביגון קודר לקחתי אותו לדינמיקה בקניון נהריה, מוכנה להפרד ממנו לנצח, לא לפני שצילמתי במצלמה הדיגיטלית את המסך עם כמה הודעות SMS נבחרות שלא רציתי להפרד מהן עדיין. על תמונות זה לא עבד טוב, הן נראו נורא ככה אז ויתרתי בעצב.
בדינמיקה עלם חמודות בשם כפיר תיקתק כמה דברים על מחשבו ואמר שאני יכולה להוסיף מכשיר בלי להחזיר את שלי כי הוא לא נרכש אצלם אלא בסלקום רגיל, וזה יעלה לי רק 5 ש"ח לחודש לשמר את הטרנטה על זכרנותיו ולהנות ממכשיר חדש לגמרי.
התחמקתי מהדור השלישי, לא רוצה לגלוש באינטרנט מהנייד ובטח לא לשלם על האפשרות הזו 23 ש"ח לחודש כשיש לי בבית אחלה מחשב שקיבלתי במתנה מחבר יקר לפני שנים, והוא מתפקד נהדר עד היום טפו טפו טפו. אז בחרתי נוקיה דקיק מהדור השני, הוא נראה כזה עדין ושברירי לעומת הישן שלי אבל כפיר הבטיח שהוא יחסית עמיד וגם ככה הוא לא עולה לי כלום חוץ מה 5 ש"ח בחודש על החזקת מכשיר נוסף באותו קו (וביטוח עוד 20 ומשהו ש"ח כי בניגוד לקשיש העמיד ששרד די הרבה שנים אצלי גם בתנאי שטח קשים, הביסקוויט האלקטרוני שקיבלתי לא נראה לי חסין רוק תינוקות והטלות למרחק שהקטנה תעביר אותו ברגע של חוסר תשומת לב מצידי).
עכשיו אני מתידדת איתו לאט לאט, לומדת להכיר את התפריט שלו והפונקציות המתוחכמות (לעומת הטרנטה הקשיש והאהוב שלי דור שני נחשב שיא הצ'יכלול), מתכננת להקליט את הגורה צוחקת או מיללת ולהשתמש בזה לצילצולים, מנסה להבין שם מי נגד מי ואיך ולמה, ובעיקר - מוחקת המון שמות של אנשים מה SIM שלו שהועתק מהישן, יש שם אנשים ששייכים לגלגול הקודם שלי ואני כבר לא בקשר איתם. אין לי בעיה שהם ימחקו מהזכרון של המכשיר החדש כשם שהם נמחקו מחיי.
מבחינתי זה סוג של סדר פסח כהלכתי (:
לפני 15 שנים. 1 באפריל 2009 בשעה 19:38
