במקום הראשון זו הקטנטונת, רק להסתכל עליה הולכת עם עגלת הקוביות הלוך חזור מהסלון לקצה המסדרון וחזרה בגאווה של "תראי אמא, אני הולכת לבד כמו גדולה", או הפרצופים המתוקים שלה כשהיא ישנה (או ערה, היא מתוקה תמיד), כשהיא צוחקת את הצחוק המתגלגל שלה אז בכלל נהיה לי קוועץ' כזה ענק בלב. היא האושר הכי גדול שאי פעם חוויתי, ואני מטבעי אדם מאושר.
ועוד דברים שעושים כיף זה טלפון מהחברה הכי טובה שמספרת איך כל מיני קשרים שעזרתי לה ליצור מקדמים אותה ואת בעלה בחיים, ועד כמה היא אוהבת את המתנה ששלחתי לה לחג ושהשוויצה לחמותה שגם השתגעה מזה, ויש שם בדיחה פרטית שרק שתינו יודעות עליה והיא קלטה אותה בין השורות...
גם לקבל מיילים ממכר ותיק ומחברה וירטואלית חדשה יחסית ולשמוע שהשידוך שעשיתי בין שניהם עובד טוב והם כבר שלושה חודשים מאושרים ביחד (טפו טפו טפו, שרק ימשיך ויגדל). בד"כ אני שדכנית בלי כוונה, זו אחת הפעמים הנדירות שבהן שידכתי בכוונה מראש עם תחושת בטן שרע לא יצא מפה, ואולי אפילו יצא משהו מוצלח. השבוע כל אחד מהם לחוד שלח לי מייל תודה. זה באמת עשה לי חיוך ענק וחום בלב לקרוא שכל כך טוב להם ביחד, הם שניהם לא ילדים, הוא גרוש עם ילד, היא גרושה עם ילדה, שניהם חיפשו אהבה הרבה זמן ולא מצאו ועכשיו הם דביקים ומאושרים ביחד וכיף לי שכך.
ביקור ספונטני מחברה שלא ראיתי המון זמן באמצע הלילה (טוב, זה לא היה באמת אמצע הלילה בשעות של אנשים נורמלים, אבל בשעות של אמא יחסית טריה כל שעה אחרי 21:00 לפעמים מרגישה ממש מאוחר), ושיחה פנים מול פנים שלא קשורה לילדים. עכשיו אני מבינה את חברותי האימהות הותיקות ואת הצורך שלהן לקבל דיווח מפורט על חיי כנפש חופשיה ומתהוללת. זה עושה טוב לשמוע שדברים עוד קורים בעולם החיצון כשבעולם הפנימי שלנו אנחנו עסוקות בהחלפת חיתולים ושיניים שבוקעות ועושות השכמות כל הלילה. זה נותן תקווה לדעת שהעולם כמנהגו נוהג וכשיגדלו הגוזלים נוכל גם אנחנו קצת לצאת מהקן ולמתוח את הכנפיים, ואז ציוץ אחד קטן של הגוזלית הקטנה מחזיר אותי למציאות העכשווית ומבט אחד על הפלא הקטן שבזרועותי ואני יודעת ששום מסיבה, מוצלחת ככל שתהיה, לא משתווה לאושר הפשוט שנוצר אפילו רק מלהתבונן בפנים הקטנות האלו עושות פרצופים מצחיקים תוך שינה.
לפני 15 שנים. 5 באפריל 2009 בשעה 20:30
