וניל עם פיצפוצית

קפצתי עם הגורה לשמור על הילדים של השכנה מהרחוב מעל.
היא קפצה לקליניקה ברחוב מתחת לטיפול טווינה ודיקור ואני נשארתי עם החבר'ה הישנים שלה ועם ההיפרית הלגמרי לא ישנה שלי.
כשהיא חזרה אחרי שעה וחצי בדיוק הבת שלה התעוררה ונתתי לה ולקטנה שלי לנשנש עוגיות בצורת חיות בטעם וניל. השכנה החליטה שזו הזדמנות טובה להכין לשתינו קפה ולשלוף את הקרואסונים עם השוקולד בזמן שהבנות מנשנשות עוגיות ומחליפות מוצצים וכאפות.
כמה רגעים אח"כ הבן התעורר והתחיל לנדנד אז היא אמרה לו: "עמוסי, תן לאימהות לשתות את הקפה בשקט".
המשפט הזה בא לי בבום, אני כבר כמעט שנה עמוק באימהות ועדין משפטים כאלו מכניסים אותי לרגע לסוג של הלם. אני לא קולטת לפעמים שאני אמא למרות שאני אמא טוטאלית כל הזמן.
זה די מוזר איך כשאני לבד עם הקטנטונת אני מרגישה הכי אימהית, אבל ברגע שאני עושה משהו שהייתי רגילה לעשות פעם, בימים של לפני הלידה, זה יוצר אצלי לרגע תחושה ששום דבר מאז לא השתנה...