האחים שלי מזדעזעים בכל פעם מחדש כשהקטנה באה אלי, מסיטה את החולצה, חולצת שד ומתחילה לינוק.
היא כבר גדולה מדי לזה, הם טוענים. אחותי גם מתחילה לעקם פרצוף.
היא כבר לא תינוקת, היא אומרת לי.
לכו תסבירו את זה לקטנטונת בת שנה וחודש שרוצה להתנמנם על הציצי.
אז מה אם היא גבוהה ומפותחת לגילה? יש דברים שבהם רוצים למשוך את שלב הקטנטנות עוד ועוד.
ציצי הוא אחד הדברים האלה.
תראו את כל הילדים המגודלים האלו שקוראים לעצמם גברים, לדוגמא...
מה איתם?
הם לא אובססיבים על ציצים?
אם זה היה תלוי בהם הם היו מבלים את רוב שעות היום ממוללים בין האצבעות איזו פיטמה בדיוק כמו הקטנטונת שלי כשהיא רוצה לישון!
בבוקר זה דווקא הכי נוח בעולם להצמיד אותה לציצי ולהמשיך לישון עוד קצת במקום לצאת מהמיטה ובעיניים חצי עצומות להכין ארוחת בוקר.
בלילה שתיקח כמה שלוקים נוספים בכיף אם זה מה שמכניס אותה למוד של שינה.
אבל במשך היום אני מוצאת את עצמי שולפת ידיים קטנות מהמחשוף שוב ושוב, ומוצאת לה תחליפים מפתים כמו גלידה בגביע וופל פריך או אוסף שירים מצויירים ב DVD.
בסופו של דבר אין לי כל כוונה להיניק אותה עד לתיכון, ואני רוצה לתת לציצי הזדמנות לחזור לעצמו ולהפסיק ולו לתקופה, להיות מחלבה ניידת וצעצוע טרום שינה של גורתי, מהממת ככל שתהיה.
גם ככה אחרי המקלחת, כשאני מתבוננת בזו שמולי במראה, אני רואה בטן עם קצת פיצוצים וצלקת ארוכה, וציצי עם קעקוע כמו שלי, אבל זה שמולי במראה הוא לא בגודל של ההוא שאני מכירה כל חיי הבוגרים, הוא איזה מידה או שניים יותר, ולוקח לי זמן להפנים בכל פעם מחדש שיחד עם ילדה נפלאה לכל הדעות, קיבלתי גם גוף חדש שמתאים יותר למעמדי כאמא.
האמת - עסקת חבילה לא רעה, ולו רק בזכות אותה גורת פלאים נסיכותית שבאה לטפס לי על הברכיים בזה הרגע, כשכולה דביקה מגלידה.
לפני 15 שנים. 11 ביולי 2009 בשעה 13:10
