וניל עם פיצפוצית

חזרנו מהים.
אחרי ביקורי סבתות רבות, סבא רבא וסבא רגיל ספונטניים (בכלל יצאנו לבדיקת דם שגרתית בבוקר, כל השאר היו החלטות של רגע), קפה ברד טעים ממוכר חייכן וחמוד עם עיניים בצבע ים בורקות, ואז החלטנו שהשלב הבא הוא ים.
לאמא שלי תמיד יש באוטו בגד ים (עם דוגמא מזעזעת, אבל זה מה היה) ומגבת חוף גדולה, לי יש תמיד מקדם הגנה עלי, קפצנו לחוף לטבילה מהירה.

הקטנה היתה מאושרת. לא היו מדוזות באופק, המים היו נעימים, ושיחקנו עם הגלים תופסת בהנאה מרובה.

נכנסנו לשעות החמות אז היינו רק רבע שעה וברחנו הביתה מהר.
שטיפה זריזה לקטנה, נישנוש קטן ולמיטה. היא כבר היתה ממש עייפה מכל החוויות.

נכנסתי למקלחת בעצמי, לחפוף ראש מכל החול ובאה לי תובנה על אנשי החול...

אנשי החול:
=======

אלו אנשים שהתחילו את דרכם כמשהו חזק ומגונן כמו צדף או אבן, אבל החיים היכו בהם שוב ושוב עד שטחנו אותם עד דק והפכו אותם לחול.
על החול אנשים אוהבים לדרוך, נחמד להם לעצב אותו לפי רצונם, לחפור בו, לבנות ארמונות בעלי אורך חיים קצר במיוחד, אבל כשחוזרים הביתה - שוטפים את מה שנשאר ממנו היטב לביוב.
אף אחד לא רוצה להשאר עם חול.
ובכל זאת לפעמים משהו מהימים החזקים שלו כאבן או צדף נשאר בצורת גרגר חול עקשן שלמרות שהיית בטוח ששטפת הכל ונפטרת ממנו - הוא פתאום צץ לך באוזן או בפופיק, אבל כיוון שהוא חול, הקרב הזה אבוד מראש וברגע שהוא מתגלה הוא מועבר הלאה לביוב, או החוצה.
אף אחד לא רוצה להשאר עם חול.
מדי פעם, אפשר למצוא בחוף חול שנזכר בימי תפארתו, מחליט להלחם שוב ולחזור להיות חזק ואז יש לטבע שני פטנטים - או שאיכשהו הוא נהיה אבן חול כזו, עם איזה דבק שמצא בים, או שגרגר אחד מוצא דרכו ללב של איזו צדפה מיוחדת במינה שעוטפת אותו באהבה והופכת אותו לפנינה.