טוב, זה לא באמת חופש לגמרי, יש שם גם כמה שעות עבודה באמצע, אבל זה בכל זאת כמעט יממה בלי הקטנה, החל מעוד שעה וקצת ועד מחר אחה"צ.
קצת זמן מבוגרים בלעדיה, משהו שבקושי קורה ובטח לא לכל כך הרבה שעות.
תבורך אמא שלי שהתנדבה להשאר עם הקטנטונת למרות שזה יעלה לה בצרחות לקראת שעת השינה כשהקטנה תפנים שהלילה אין ציצי לנשנש לפני השינה, וכשהיא תקום בבוקר אני אהיה בעבודה ואחזור רק אחה"צ אליה.
אמא שלי הזהירה אותי שהתוצאה יכולה להיות אמביוולטיות כשאחזור, שהיא תשמח מצד אחד, אבל תכעס עלי מצד שני, כפי שאני עשיתי לה כשהעזה "לנטוש" אותי בגיל שנה וארבעה חודשים כשהלכה ללדת את אחי ונעלמה לשלושה ימים בהם נשארתי אצל סבא וסבתא.
אז מקסימום הקטנה תכעס ותמשוך לי בשיער תוך כדי היצמדות לציצי, זה לא שאני לא רגילה לסשנים שלה...
מה שבטוח, הוא שאני אתגעגע אליה למרות שאהנה בטוח מהחברה הבוגרת.
אני מפנטזת על לנמנם ברכבת, זה כנראה לא יקרה - חופש גדול עכשיו והרכבות הן סיוט מלא צרחות ילדים.
יש ספר, לקרוא זה עוד דבר שבקושי יש זמן וכח אליו וזה חסר לי, טוב שיש את הנסיעות האלו ברכבת לעבודה.
הולכת לנשנש קצת גורה כדי לצאת מהבית עם מצברים מלאים.
לפני 15 שנים. 15 ביולי 2009 בשעה 13:32
