וניל עם פיצפוצית

אחרי נסיעה סיוטית ברמות בלתי ניתנות לתיאור (טוב, זה ניתן לתיאור אבל לא בא לי לחוות את הטראומה הזו מחדש), ולילה צמוד צמוד לקטנטונת המתגעגעת, החלטנו לפתוח את הבוקר בביקור קצרצר אצל סבא וסבתא, לאסוף משם את אחי הקטן וללכת לים.
כיוון שהיינו ברגל עם העגלה חיפשנו חוף קרוב שיהיה ניתן להכנס למים בו, ועקב הים הסוער והסחף נאלצנו להפרד מכמה וכמה עשרות ש"חים ולהכנס לחוף המסודר. רק שם היה מפרצון מוגן מגלים שבו אפשר להכנס בלי סכנה.
הקטנה היתה מאושרת: "מאם!" היא צווחה בשמחה כשקלטה שאכן אנחנו נעים בכיוון המים.
בתוך הים לא היתה מאושרת ממנה, בת הים הקטנה שלי.
אחי צחק יחד איתה, למרות שהתאכזב שלא הסכמתי לו להתרחק מהחוף.
אלו ימים מסוכנים של סחף מטורף, לא סתם שומרי מסורת נמנעים מלהכנס לים בתחילת חודש אב.
פיצ'פצ'נו לנו בכיף סמוך לקו החוף, ראינו להקת דגים קטנים ושחפית שמנסה לצוד איתם והגורה היתה מרותקת ומאושרת מהמים, מהציפור שחגה מעלינו שוב ושוב, מהדגיגים שעברו לידינו, ומהחברה של אחי הקטן שהיא אוהבת מאוד.
בחוף הם חפרו יחד בור בהנאה עד שהגיע הזמן ללכת הביתה לפני שיהיה חם מדי.
החזרנו את אחי להורים ונסענו הביתה.
החלטתי לפנק את הקטנה באמבטיה גדולה ומשותפת.
נכנסנו שתינו קודם לשטוף מעצמינו את שפע החול ואז מילאתי את האמבטיה הגדולה.
הקטנה היתה כבר עייפה ובשלב מסויים הפסיקה לשחק ונשכבה עלי צמודה לציצי.
המים החמימים עטפו את שתינו וזה הרגיש הכי קרוב לחזרה לרחם שאפשר, רק יותר כיף כי לא היה צפוף ויכולנו לראות אחת את השניה.
בשקט של שישי בצהרים, הבית רק של שתינו, הציפורים צייצו מחוץ לחלון, זו היתה חוויה מרגיעה ומענגת. אינטימיות משפחתית קסומה של אם ובת.
כשהמים החלו להתקרר עטפתי את שתינו במגבת הגדולה והלכנו לנוח יחד מנוחת צהריים שלווה ונעימה.
נראה לי שעוד נחזור על החוויה הזו עוד כמה וכמה פעמים במהלך הקיץ ובכלל...