בשעה 06:30 כשאני במיטה, חצי מנמנמת חצי מניקה, אמא שלי שולחת לי SMS - "תתארגני, יורדים לנהריה". אני מסמסת לה בקושי חזרה (זה די קשה למצוא את האותיות בעיניים כמעט עצומות) "אבל אמרת שיורדים ב 08:00" .
"לא, 07:30 אני יוצאת. תתארגני".
קיללתי בלב כדי לא ללמד את הקטנה מילים לא הולמות (בסביבתה אני משתדלת לקלל רק בהונגרית, גם הסיכוי שתצליח לחזור על הקללה קלוש בשלב זה ואפילו אם כן - אף אחד לא יבין ולא תהיה פאדיחה, מקסימום המשפחה שלי תקרע מצחוק), וניסיתי להזכר מה יש בתיק של הקטנה (כלום, היא הוציאה את כל מה שהיה ופיזרה ברחבי הבית) ומה צריך להכניס כדי שיהיה לנסיעה (הכל: חיתולים להחלפה, בגדים להחלפה, צעצועים, מים, מגבונים, DVD נייד לשעת חירום עם הדיסק של בייבי שירים ראשונים ו"מנה מנה" בביצוע החבובות, ארנק ומצלמה).
עכשיו הגיע זמן הביצוע שדרש לנתק גורה ישנונית מהציצי, ובמהירות שיא להחליף לה חיתול, ללכת בעצמי לשירותים, להתלבש, לארגן את התיק, להבריש את קן הציפורים הפרוע שנהיה לי על הראש ולהפוך אותו לצמה מסודרת ולהיות בזמן למסדר המפקדת - האמא הלחוצה שלי שרוצה לצאת מוקדם כדי לא להתקע בפקקים של הבוקר.
לא להאמין, הצלחתי!
07:20 היינו מתוקתקות לגמרי, העמסנו עצמינו על המכונית ויצאנו לביקור המשפחתי.
סבתא וסבא שמחו על ההפתעה, סבתא קצת התבאסה שהיד שלה עדיין מקובעת והיא לא יכולה להרים את הקטנה, אבל הבטחתי לה שבשבוע הבא אם יסירו את הקיבוע ותתחיל פיזיותרפיה אני אביא שוב את הקטנה והיא תוכל להרים אותה ולעשות איתה תרגילים (:
אין ספק שהגורה הזו יודעת להוציא כל אחד מהנאכס ומהכאב. כשהיא שם, סבתא וסבא שוכחים שהם כבר לא בני 22 ומשתגעים איתה בטירוף, אז אני משתדלת לא להיות שם יותר מדי שעות שהם לא ישארו מותשים ובאפיסת כוחות. קצת בכל פעם זה מספיק.
היה כיף להיות עם המשפוח'ה, באו גם הבני דודים והיה שמח. אחרי שעתיים וחצי יצאנו להפגש עם אמא שלי ועם אמא שלה בעיר, במספרה שבה סבתא הסתפרה.
כשחזרנו הקטנה היתה בעצמה כבר מותשת וישר נרדמה.
היה לי זמן להתקשקש קצת בטלפון עם נעמה המקעקעת ולשמוע חוויות מהסטודיו החדש שלה בויצמן 146 כפר סבא טל' 054-4462004 (פרסומת לגמרי לא סמויה 😄
הרגע הנסיכה הקטנה התעוררה אז אנחנו עולות לאכול ארוחת צהריים. אמא שלי הכינה לה ולסבתא השניה קציצות, שיתאים למי שאין הרבה שיניים, כדבריה (:
לפני 15 שנים. 30 ביולי 2009 בשעה 10:05
