וניל עם פיצפוצית

אין לי זמן לזה.
לא נראה שהיה לי זמן לפגוע במישהו, לא היה לי זמן לחשוב על זה לעומק ולבקש סליחה אם כן.
לגדל גורה בת שנה וארבעה חודשים, ובכלל לגדל גורים, זה אינטנסיבי, במיוחד אם עושים את זה כמעט לגמרי לבד.
רק עכשיו כשהקטנה ישנה את שנת הצהרים מרגיש קצת כיפור - השקט הזה, ילדים עם אופניים בחוץ, אווירת קודש שכזו.
לא צמתי גם השנה.
אני צריכה אנרגיות לקטנה שלי, לרוץ איתה, לרקוד איתה, להשתולל איתה, להניף אותה למעלה ולדגדג. היא לא מבינה מה זה כיפור, היא מבינה מה זה אסור כשמשהו מסוכן. אני לא מגבילה אותה סתם - רק בדברים חשובים. בגילה כיפור זה עדיין לא משהו מובן.
כשתגדל קצת תלמד להבין יותר מה זו מסורת, דת, תלמד לחשוב בעצמה על אמונה וזהות דתית.
כרגע עוד מוקדם.
חסר לי הצום, השקט המוחלט הזה של התבוננות פנימה, ההתמקדות ברוח ולא בגוף ובכלכלתו.
לא שאני מקפידה על כל חוקי המשחק, גם כשצמתי תמיד העברתי זמן במחשב ומול הטמבלוויזיה, אבל בעיקר קראתי את היומנים הישנים שלי כחלק מחשבון הנפש שלי מול עצמי, לסכם לעצמי עוד שנה של קיום בכדור הזה.
השנה אני לא צריכה יומן בשביל זה - זו היתה שנה נפלאה!
שנה של התמקדות בגידול ילדה שכולה אור ואהבה.
יותר מזה שום דבר לא משמעותי כל כך כמוה.
אני לא מבקשת סליחה על שקצת הזנחתי את עצמי
או חברים או את העסק שגם ככה רדום בגלל המיתון,
אני שלמה לחלוטין עם הבחירה להקדיש לקטנטונת שלי את מירב ומיטב זמני וכוחותי.
עכשיו כשהיא הולכת וגדלה אני לאט לאט מחזירה את האיזון גם לקריירה,
לחברים, לעצמי...
עד כמה אתקדם עם זה השנה?
אני אראה כבר בחשבון הנפש של שנה הבאה.

גמר חתימה טובה לכולם!