וניל עם פיצפוצית

חזרנו אתמול בערב הביתה מסופ"ש במרכז.
באוטובוס מכפ"ס לת"א ישבנו מול נער/בחור צעיר שנראה ממש נחמד, לידו ישבה אישה עם ילד על הברכים.
פתאום, ממש בתחילת הנסיעה, הבחור התחיל לפרכס.
האישה לקחה את הילד ונמלטה לקצה השני של האוטובוס תוך שניה, והנער המשיך לפרכס בלי שאף אחד ייגש ויעזור.
ביד אחת החזקתי את העגלה עם הגורה שלי שלא תתגלגל לשומקום, ובשניה אחזתי בצעיר המפרכס ושאלתי בקול רם אם יש פה מישהו שיודע עזרה ראשונה או משהו? אף אחד לא ענה.
אנשים בהו ולא עשו כלום!

כנראה שהאחיזה שלי הרגיעה אותו או שפשוט ההתקף עבר לבד תוך כמה שניות שהרגישו לי באותו רגע כמו נצח. נתתי לו את בקבוק המים המינרלים שלנו שישתה, כשסיים ללגום קצת ורצה להשיב לי את הבקבוק אמרתי שישאיר אצלו למקרה שיצטרך אח"כ.

אף אחד לא קם אליו, אף אחד לא שאל לשלומו. המושב לידו נותר ריק כל שאר הנסיעה למרות שהאוטובוס היה מפוצץ ואנשים עמדו במעבר.

הטלפון שלו צילצל ומישהו שם שאל לשלומו, הוא אמר שהוא בסדר, בדרך הביתה כי הוא חייב לעבור קודם שם ולקחת את התרופות ורק אח"כ הוא ממשיך למקום אחר.
שמחתי לשמוע שמישהו לפחות דואג לו.

מזעזע אותי לשחזר את האירוע, להזכר בקפיצה והבריחה של האישה ובכסא שנותר ריק.
מאתמול מוקדם בשעות הערב, הבחור הנחמד הזה וכל מה שעבר עליו לא יוצא לי מהראש.