וניל עם פיצפוצית

רק היום לפני הצהרים אחותי טסה לעבוד כמה חודשים בחו"ל כמו הרבה ישראלים צעירים, וכבר אני מתגעגעת.

זה מפגר אם מנסים לחשוב על זה בהגיון, הרי כולו לפני כמה שעות עוד דיברנו בטלפון והיא סיפרה לי על השוקולדים הטעימים שקנתה בדיוטי, והיתה כולה נרגשת כי זו פעם ראשונה שלה לבד בחו"ל, בלי מישהו מהמשפחה או חברים, ובכלל זו הולכת להיות תקופה חדשה ושונה מלגור בת"א המוכרת לטובה ולשמצה.

אני כבר מתגעגעת כי אני יודעת שהיא כבר לא תהיה במרחק שיחת טלפון רגילה ולא תהיה כל כך זמינה בכלל לדבר, ואני יודעת כמה ארצה לשתף אותה בכל דבר שקורה ולשמוע את דעתה, כי אמנם היא אחותי הקטנה אבל היא גם בחורה צעירה וממש חכמה, והיא מכירה אותי הרבה יותר טוב מרוב האנשים, גם כאלו שחושבים שהם מכירים אותי ממש ממש טוב. היא זו שקוראת אותי באמת, מרגישה גם מעבר למילים שנאמרו, מכירה כל הבעה קטנה ויודעת מה זה אומר, ואני מאמינה שזה ככה גם להיפך, שיש דברים שהיא תספר לי ולא לאף אחד אחר כמעט, ועברנו יחד כל כך הרבה דברים מילדות ועד עכשיו, ופתאום פעם ראשונה שהיא תהיה ממש רחוקה מאיתנו וזה ממש מוזר.
ואני יודעת כמה היא קשורה למשפחה ויודעת שלא יהיה לה קל להיות כל כך רחוקה, וצובט לי שלא יכולתי לשכפל את עצמי ולשלוח עותק אחד להיות שם איתה.

היא כבר לא במרחק שעתיים נסיעה ברכבת ועוד איזו מונית, היא במרחק שעות טיסה וברור לי שלא אוכל לקפוץ לבקר והיא לא תגיע לכאן תקופה ארוכה.

מקווה שהיא תמצא את עצמה בחברת אנשים טובים, ושהיא תמצא שם חברי אמת שיהיו לה כמשפחה לחודשים הקרובים, שידעו להסתכל עליה ולראות את הגעגוע גם כשהיא תראה שמחה וידעו לתת לה חיבוק גדול ברגעים שהיא זקוקה לזה, שידעו לעודד אותה לא לוותר ולהתקפל אלא להצליח ולהשיג את המטרה שאליה היא שואפת, ושיצחיקו אותה כשתהיה עצובה.
ובעיקר אני מקווה שהזמן הזה יעבור לה מהר ובכיף ושהיא תחזור לפה בחזרה עם חיוך גדול ותחושת הישג ושזה יעזור לה לפתוח בעוד דרך חדשה.

אני יודעת שזה אגואיסטי מצידי, אבל אני באמת מרגישה שאני רוצה אותה מהר כאן, מרגישה כל כך שהיא חסרה לי והיא רק הרגע בעצם נסעה...