וניל עם פיצפוצית

היום נתמלאתי שוב בגאווה:
הקטנה גררה בובה וחבילת טושים ליד סבתא, והתחילה לצייר על הפנים והזרועות של הבובה.
כשאמא שלי כמעט התפחלצה מההרס ושאלה אותה מה היא עושה, עונה הקטנה, תוך כדי שהיא שקועה בשרבוט בטוש סגול על לחי הבובה: "מו אמא"...
מזל שהכל יורד עם מגבונים ושזו בובה שהיא בחרה בהפנינג יד שניה בשקל מילדה שמכרה את הצעצועים הישנים שלה (:

זו פחות או יותר היתה הדקה היחידה בה הקטנה ישבה במשך כל היום.
תחביבה העיקרי בימים אלו הוא "פס!" - היא נעמדת ליד הדלפק / שיש או כל רהיט גבוה אחר ורוצה לטפס. כמובן ששם בגבהים יש את כל הדברים שעלו למעלה במסגרת "העליה ברמת החיים" המתרחשת בחיי כל משפחה בשלב בו הילדים זוחלים / נעמדים / הולכים.
אתמול נשברה כוס צהובה במהלך הטיפוסים האלו, לפני כמה ימים צנצנת זכוכית ירוקה, איזה בקבוקון וכד מיניאטורי.
קשה לרסן את הצורך שלה לגעת בשמיים, או לפחות כמה שיותר קרוב לתקרה.
באין רהיט גבוה בסביבה היא מתחילה לטפס על הגב של כל מי שבסביבה ויקר לליבה ופוקדת "מח!" (שק קמח).

בכל יום שלישי אחה"צ בג'ימבורי היא לא הולכת למתקני הטיפוס הרגילים עם שאר הזאטוטים, הרי יותר מעניין לטפס באמת גבוה על תאטרון הבובות, או על המדפים, זה הרי יותר מגניב מסתם ספוגים מצופים סקיי צבעוני.

מחר הדודים מארה"ב עוזבים את ביתנו לטובת סיור בן יומיים בעין גדי וי"ם לפני הטיסה שלהם חזרה לארה"ב.
מצאתי להם מדריך צמוד, בחור חביב שבזמנו עבר מחקלאות להקמת צימרים מדהימים במטעי הבננות והאבוקדו והדרכת טיולי ג'יפים כשאשתו שתחיה מבשלת במסעדה מטעמים ששבחם נפוץ למרחקים. לאחרונה הם מכרו את המסעדה והחליטו לצאת לפנסיה מוקדמת אבל הוא נאות לתחנונינו להעסיק את זוג האמריקאים המזדקנים במשך יומיים תמורת תשלום הוגן בירוקים.
אמא שלי שכרה להם רכב וממחר נוכל סוף סוף לנשום לרווחה ולחזור לשגרה השקטה שלנו בלי לנסות לחלק את הקשב בין גורה היפרית שרק רוצה לרוץ ולטפס ולבין קשיש טרחן שרודף אחרינו עם סיפורי ויאטנם ומצלמה עתירת פלאשים ומנסה ללמד את הקטנה שנמצאת בשלב התוכי, אנגלית אמריקאית קלוקלת, ואשתו שמנסה לשווא לרסן אותו, אם לא מההצקות אז לפחות מאכילת מתוקים למרות שאסור לו כי הוא סכרתי.
גם ככה האירוח שלהם עיצבן אותי במיוחד כי גרם לי להפסיד סופ"ש של הרצאות על אמנות שפינטזתי עליו זמן ממושך: אמא שלי יחד עם הרכב והדודים היו עסוקים בסיורים להכרת הצפון הקרוב והרחוק, ואני נתקעתי בבית בגשם בלי בייביסיטר ובלי איך להגיע להרצאות מבלי להרטב.

מחר, תודה לאל, חוזרים לשגרה!!!