וניל עם פיצפוצית

הגענו היום לחוג אחרי הברזה ברביעי שעבר, בגלל שהקטנה היתה מצוננת והיה קר ולא רציתי שתצא ככה מהבית ותמרח על עצמה ועל כל הסביבה סמארק.
אני בכלל בדעה שמי שחולה שישאר בבית ולא יפיץ את חיידקיו לכל עבר, רק שמסתבר שאני במיעוט בארץ...
לא היתה אמא אחת שלא ניגשה ושאלה איפה היינו ברביעי.
מסתבר שהיה להם משעמם בלי הקונצים של הקטנה שלי.
לא היה מי שיטפס על כל דבר ויעמוד באמצע המעגל ויצחיק את כולם וינהל את העניינים בשביל כולם.
רק הגננת, מסתבר, זה לא אטרקציה עבורן, בלי הצאצאית שלי שמתייצבת מולה ויוצרת אינטראקציה מיוחדת משלה.
חלק מהאימהות הגדילו לעשות וניסו לקבוע איתנו פליי דייט לחמישי בבוקר.
אמרתי שנדבר בחמישי בבוקר כי לפני זה אין לי מושג מה יהיה מצבנו ומיקומנו בארץ.
אני לא טובה בגבולות ומסגרות והשגרה שאני מכניסה את עצמי בגלל הקטנה זה בניגוד לאופי שלי.
מספיק לי שיש לנו את שני ורביעי בבוקר בגן הקטן ואת שלישי אחה"צ בגן הגדול עם הג'ימבורי.
מעבר לשלושת הפעילויות האלו אין לי מושג איפה אנחנו בכל רגע נתון.
כבר מצאנו את עצמנו לא פעם עם הטרנינג ונעלי הבית בדרכנו מהגינה הפרטית ופתאום אנחנו בואדי בטראק אחרי ציפורים ושאר חיות עוברות אורח ומיד אח"כ שוב ברחוב בדרך לבקר את כלבי השכונה.
הגבול הוא 10 דקות ריצה מטורפת עד הבית להחליף חיתול אם קרתה לנו "תקרית" באמצע הטיול.
בכלל בא לי להסתובב כמה שיותר, לביקורים במרכז אצל חברים, ואצל קרובי משפחה, ורק מפאת מצב צמיחת השיניים שלא נגמר אני ממתנת את יצר הנדודים שלי עד יעבור זעם ונחזור לישון לילות רצופים ללא השכמות כאב צמיחת שיניים ושאר תופעות הלוואי.
אני כבר מתארת לעצמי שבעוד כמה שנים אני אכתוב הרבה פתקים לביה"ס "הקטנה נעדרה מביה"ס עקב אירוע/נסיעה משפחתי/ת"...