וניל עם פיצפוצית

ככה אני קוראת לבדיקות השגרתיות בטיפת חלב/רופא המשפחה.
היום זה היה תור הרופא.
איך שהתייצבנו במרפאה הקטנה קלטה את האחות וצעקה לה "צמה ארוכה" וגרמה לה לחיוך גדול כי אכן יש לה צמה עד לישבן, וחיוך מקסים, לאחות טיפת חלב המדהימה שלנו.
היו לפנינו שני דרדסים, והקטנה ניצלה את הזמן לשחק במכוניות ובדיפסי, הטלטאביז הירוק, עד שהגיע תורה להכנס.
פרט לקטע בו הצטרכתי להושיב אותה עלי לבדיקה עם הסטטוסקופ, הקטנה עשתה לנו מצגת מכובדת של אוצר המילים והיכולות המוטוריות שלה וחסכה לרופא הרבה שאלות, וכמובן קיבלה מחמאות בשפע.
לא כל דרדסית בת שנה ושבעה חודשים מצביעה על פוסטר של חתולים ואומרת "גורים, חתולים, המון! CAT" ומתחילה לספור אותם בעברית ובאנגלית... שלא לדבר על הריקודים והריצה על קצות האצבעות שדפקה שם מול כולנו.
הוא שאל על הרגלי השינה שלה, קצת עיקם את האף על זה שהיא בעצם ישנה במיטה שמחוברת למיטה שלי ונודדת אלי מתי שבא לה, ולא בחדר משלה, אבל אלו האילוצים בדירונת שלנו, וכל עוד לא מתחשק לי לעבור לגור בסלון או לעבור דירה - זה די ישאר ככה.
אני מודעת לאסכולת ההפרדה אבל יש לה זכויות יתר בתור בת יחידה לאמא שהעבודה שלה לא קונבנציונאלית, אני מכירה גם לא מעט זוגות שדוגלים בלינה משותפת עם הילדים לאורך שנים וכולם נראים שם שמחים וטובי לב, ואם היא יכולה להשאר איתי בבית ולא ללכת למעון לחצי יום או יותר, אז למה לא בעצם?
יש לה מספיק אינטראקציה עם ילדים אחרים, ויש לנו הרבה זמן איכות ביחד, ואני מאמינה שהיא תדע למצוא את דרכה העצמאית תמיד, אפילו אם היא עכשיו די צמודה אלי.
היא ילדה סקרנית ומלאת ביטחון, ולמרות שיש לה גלים עולים ויורדים של חרדות נטישה - היא גם מעיזה להתרחק ממני יותר ויותר ולגלות עולם כשבא לה.

בדרך הביתה עצרנו לבקר את הקונדיטורית שהיתה בחנות שלה עם הגור הפרטי. הוא אמנם צעיר בכמעט שנה מהקטנה שלי, אבל הם מתחברים יפה אחד עם השני.
כובדנו בעוגיות שוקולד שרק יצאו מהתנור, והקטנה ענתה לשאלה "איך היתה גלידת התות שקנינו בצהרים?" במילה אחת: "טעים!!!!" וגרמה לקונדיטורית ולבעלה לצחוק כשביקשה עוד.
משם המשכנו הביתה, ובסלעיה שממש קרובה לבית היו משפחה שלמה של שפני סלע שלא ברחו כשהתקרבנו.
ישבנו מולם איזה רבע שעה ושרנו להם מחרוזת שירי שפנים. הם הסתכלו עלינו, אנחנו הסתכלנו עליהם, וזה בהחלט היה מהנה לראות את השפנפנים הצעירים מקפצים להם בין הסלעים ומשחקים איתנו במחבואים.

בחצר המשכנו במסעות אחרי החתולים, הכלבה של השכנים, ושאר מחקרים סביבתיים שכללו פטריות שצמחו סביב האורן ופרחי אביב שהתבלבלו בעונה.

את ארוחת הערב הקטנה אכלה בלי להשאיר שאריות לחתולים. בלעה הכל בהנאה.
הטיולים האלו עושים אותה רעבה.
אמבטיה, פיג'מה, תרגולת שינה, ועד 20:30 הבית בדממה.

רק שמרוב פעילויות, טיולים, טיפוסים והשתוללויות, מבחינתי גם היום שלי כמעט ונגמר (:
קצת מחשב, טמבלוויזיה, מקלחת חמה ונסיון לקרוא כמה עמודים באיזה ספר - וכבר אני ארגיש את העיניים נעצמות עד להשכמה הבאה, שאין לי מושג אם תהיה בלילה או לפנות בוקר.
שוב יש איזו שן מבצבצת שמציקה...