בימים שלפני, אחרי לילה של מסיבה, הייתי מגיעה לפנות בוקר הביתה, נכנסת למקלחת לסשן היטהרות ממושך של חפיפת שיער וקירצוף העור ברותחין, ונכנסת למיטה לשינה ארוכה עד שעות הצהרים, ואת שאר היום מורחת במנוחה ונימנום לסרוגין.
אך הימים האלו חלפו עברו, וכששבתי מלילה לבן, כחול, אדום וצבעוני במסיבת השנה האזרחית החדשה בעיר החטאים, בבית חיכתה נסיכה קטנה שהתגעגעה לאמא שלה ורצתה ציצי.
הסברתי לה שהציצי ובכלל אמא כולה מלוכלכת ומסריחה, וקודם היא חייבת להתקלח לפני שנתכרבל ביחד במיטה עם הציצי.
לאמא שלי ציפתה עבודה קשה להשאיר אותה יבשה. היא כל דקה בערך ברחה לה אל המקלחת, פתחה לי את המקלחון ודרשה "ציצי!"
באה לי הברקה, בין כל ההפתעות שהבאתי מהלילה שעבר, היתה חבילת סוכריות קופצות בטעם קולה ש Air חילק במסיבה. אמרתי לאמא שלי שתיתן לה אותן, מתנה מהעבודה של אמא.
זה עבד לחצי שניה.
אח"כ הפנתי את אמא לשקית עם שרשרת האורות בצורת פרח, זה כבר עבד היטב!
אז - ללא גבולות יקרה, דעי שהמתנה הזו בהחלט הוכרזה כהצלחה גדולה! הנסיכה התהפנטה על הפרחים המאירים, ובקושי מוכנה לכבות אותם מדי פעם כדי לישון (:
צפי לשיחת טלפון מהקטנה ביממה הבאה, היא רוצה להגיד לך תודה באופן אישי.
אין לי מושג איך תיפקדתי כל יום שישי.
הנסיכה גררה אותי ממשחק למשחק, הקראתי לה ספרים תוך כדי עירפול חושים על גבול הזומבי, לא קלטתי אותה מחטטת לאמא שלי בתיק וסוחבת לה את הארנק עד שאמא שלי אמרה לה להחזיר את הכל למקום, לא משנה כמה אמא רצתה לשחרר אותי כדי שאשן קצת - הנסיכה לא נתנה לי לזוז ממנה מטר.
בצהרים נכנסנו יחד לשלאף שטונדה. אני חושבת שנרדמתי לפניה.
אחרי שעתיים היא התעוררה כרגיל, עם שירים וריקודים במיטה, אבל רק כשהיא עשתה לי "טובה" עם תלישת שערות, התעוררתי איכשהו וגררתי את עצמי בקושי רב מהמיטה.
סחבתי עוד כמה שעות מעורפלות עד הלילה והלכתי לישון יחד איתה קצת לפני 20:00 אחרי שהבית התרוקן מכל האורחים שבאו.
התעוררתי באמצע הלילה לאיזו חצי שעה לנשנש משהו וחזרתי למיטה גמורה לגמרי.
היום לאט לאט חזרתי לעצמי, ועדיין נזדקקתי לשנת צהרים עם הגורה.
רק עכשיו אני מרגישה שאני איכשהו בהכרה, מתחילה להזכר בכל הפרצופים המוכרים שהיה לי כיף לראות סוף סוף, נזכרת במוזיקה שאת חלקה ממש אהבתי וחלקה האחר - נו שויין, אני בכל זאת כבר קשישה וטראנסים לא תמיד עושים לי טוב בפול ווליום...
העיקר שכל תרגולת ההירדמות בלי ציצי והשינה גם לבד עזרה, והקטנה הצליחה לישון רוב הלילה גם בלעדי (למרות שהתעוררה כמה פעמים וקצת בכתה כי לא הייתי - אבל זה כי יוצאות לה שוב שיניים אחרי הפוגה של שבוע וחצי בלי שום שן חדשה). קיבלתי אישור מאמא שלי להשאיר אותה מדי פעם שוב ללילות בלעדי, בתנאי שזה לצרכי עבודה, כמובן...
מהקורס החייאה לא היתה לה שום בעיה להקפיץ אותי ברגע שכבר לא היה לה חשק להרגיע את הקטנה.
את השבת כבר העברנו בכיף בטיול בשוק, בחוות הסוסים, במשחקי כדור במרפסת ועוד טיולים והשתוללויות קלות, כי בכל זאת עוד לא הייתי מאוששת לגמרי, אבל הצלחתי לתפקד בצורה משביעת רצון לכל הדעות.
מחר נראה כבר מה בא לנו לעשות, בד"כ אנחנו בעד הספונטניות (:
לפני 14 שנים. 2 בינואר 2010 בשעה 20:38