עוברת בין המדפים, מריירת ממש.
נוגעת, מלטפת, ממששת, מריחה - מה זה מריחה? מסניפה עמוק עמוק לריאות!
הגירויים האלו בכל מקום סביבי, צבעים, מרקמים, תחושות, מחשבות...
אוי, אילו מחשבות רצות לי בראש בשעה שאני מסתובבת שם לבד בחנות!
כמה פנטזיות שאני יודעת שבזמן הקרוב אין סיכוי שאגשים.
קשה כל כך לבחור, חבל שאי אפשר לקנות חצי חנות.
יש לי פתק בכיס ועליו רשימה של הדברים שתיכננתי לקנות.
ברור לי שאצא משם עם עוד כמה דברים.
זו הסטיה שלי, החולשה שלי, הטעם לחיי, הדובדבן שבקצפת בכל מה שקשור למי שאני חוץ מאמא של הנסיכה הקטנה.
ובכל זאת ריסנתי את עצמי, הגבלתי את עצמי למה שברשימה ועוד קצת, ממש קצת.
מתנות. שיהיה בבית...
יושבת מול המחשב.
ביד אחת מקלידה וביד השניה מלטפת.
כל כך נעים, רך, מתמסרת למגע הזה על העור.
אז מה קניתי?
חמישה מכחולים מדהימים, רכים רכים, שלושה מהם שטוחים רחבים ושני עגולים צרים.
שני בלוקי ציור גדולים, חבילת בריסטולים בגודל A4 , סקוץ' זכר ונקבה, צבעי נצנצים לילדה, טושים זוהרים לילדה, ומדבקות עגולות בשלל צבעים וגדלים - גם לילדה.
עוד מעט אתחיל לארגן את השידרוג לפלטה שלי, עם הקופסאות הקטנות שנצמדות בסקוץ לקופסא הגדולה. בא לי רעיון מגניב לשדרוג וזה כבר עושה לי דיגדוגים כמה ימים בכל הגוף ובנשמה.
שלשום בלילה ציירתי שעות. האביב כנראה גם מביא איתו את המוזות.
עכשיו אני ממשיכה ללטף את הפנים במכחולים החדשים ובראש כבר רצות המחשבות...
מה שאני אצייר במכחולים האלו... חכו חכו מכחולים, אנחנו עוד מעט ניגש לעבודה.
אז הבלגן בסלון ישאר למחר. לא נורא.
מוזה קודמת לסידור הבית.
זה לא שבאמת למישהו עד כדי כך אכפת מהצעצועים על השטיח, גם ככה הם חוזרים לשם על הבוקר ברגע שהקטנה משכימה.
לפני 14 שנים. 14 במרץ 2010 בשעה 19:16
