הוא שאל...
"הרי את לא שולטת, לא נשלטת, לא מתחלפת ואפילו לא חתולה"
אחרי שסיימתי לצחוק התחלתי לספר את שרשרת האירועים המשעשעת שהביאה אותי לפה.
אני פשוט נוטה להשאר במקומות שנעים לי, גם אם אני לא ממש חלק מההתרחשויות הפנימיות.
חיה לי חיים וניליים בצפון (אם כי יש כאלו שסבורים שלחיות בחור צפוני זה סוג של סשן), בעיקר אמא של נסיכה מדהימה שעסוקה בלשיר תוך כדי שהיא מעצבת מחדש את הבית במשך רוב שעות היום, חוץ מהשעות בהן אנחנו בחוץ בריצות ובטיפוסים.
היום בדרך לגן נעצרנו מול צלע ההר עליה טיפסו עדרי צאן ורועים. הקטנה הביעה את רצונה לעדר משלה. עוד לא בת שנתיים וכבר שוקלת אופציות תעסוקתיות לעתיד.
צחקתי. אבא קאובוי והבת רוצה להיות רועת צאן (:
אני לא אתפלא אם היא תמצא את עצמה גם בוקרת למשך תקופה זו או אחרת בחיים, היא עם אהבת הטבע והסוסים שלה.
בגן היא דהרה זמן ממושך על סוס נדנדה תוך כדי שהיא שרה לו "עגלה עם סוסה".
בגן השעשועים היא שרה "לאבא שלי יש סולם" תוך כדי טיפוס על הסולם של המגלשה, כשהיא רוחצת ידיים היא גם שרה אחד משירי הניקיון שהיא מכירה.
אין לי מושג מה היא תהיה בסופו של דבר. בטח היא תעבור לא מעט גילגולים, כמו שני ההורים שלה, אבל זה מרתק לראות את התהליך.
כזו קסם של ילדה, מלאת שמחת חיים והרפתקנות. פשוט מאושרת שזכיתי לכזו בת מדהימה!
אז אני פה, ובין בלוגים מלאי תאורי זימה וקשירה, שליטה והשפלה, אני בפינה הקטנה שלי, ונילית מפוצפצת עם פיצפוצים בהקפאה עמוקה, שקועה עד מעל האזניים באימהות וכל כך מאושרת! ואם למישהו קשה עם זה - שידפדף הלאה (:
לפני 14 שנים. 17 במרץ 2010 בשעה 21:21
