וניל עם פיצפוצית

לא האלו שמגיעים כשישנים, כי כשישנים כל כך מעט כמוני, מי זוכר את רובם?
אבל החלומות האלו שנותנים טעם ומטרה לחיים, אלו החלומות עליהם אני חושבת ומשתדלת להגשים.

מילדותי יש לי רשימת חלומות בראש.
לא חושבת שהעלתי אותה בכתב יותר מפעם או פעמיים, ובטח שלא שמרתי את הפתק.
אני לא זקוקה לתזכורות.
הלב זוכר, יודע ומנווט את החיים בהתאם, מחלום לחלום, מסמן לו עוד וי קטן ברשימה הדמיונית וממשיך הלאה.

לפעמים אני זוכרת את הרגעים בהם נרקם לו החלום, כמו את הישיבה על החול החם במושב בו גדלתי, מול מי הים הכחולים, בוהה ומתמגנטת באותם צוללנים העולים מהים רטובים ועל פניהם חיוך גדול של אושר גדול ונדיר.
ידעתי שיום אחד אני אעלה מהים עם אותו חיוך גדול על פני, נוטפת מי מלח וקורנת באור השמש.
לא ידעתי מתי, לא ידעתי איך, אבל החיים הביאו אותי לאילת, למלון בו יש מועדון צלילה ממש מול מועדון הילדים אותו ניהלתי, ובחופשה המאולצת הראשונה לה יצאתי בראשון לספטמבר כשלא היו ילדים במלון, בדיוק נפתח קורס צלילה שהיה בחצי המחיר לעובדי המלון. ברור שלקח לי חמש דקות לרוץ לחדרי ללבוש בגד ים ולחזור בזמן לשיעור הראשון.
ארבע שנים של חיים באילת הביאו לי אין-ספור צלילות, רובן לא עמוקות ולא רשומות בלוג-בוק, אך הן היו חינם ועם חבר'ה מקסימים והכי חשוב - יצאתי מהמים עם אותו חיוך שידעתי כבר אז שיהיה לי.

עוד חלום מגיל מאוד צעיר היה חווית ההריון והאימהות.
זוכרת את עצמי כילדה מחביאה בובה תחת החולצה, בלילה בחושך כשאף אחד לא רואה.
יודעת שאהיה אמא לבת הכי מדהימה בעולם. יודעת שההריון יהיה חוויה קסומה ובטוחה בלי טיפת ספק שהאימהות היא פסגת חלומותי.

מעולם לא ידעתי איזה חלום יתגשם מתי, האם הצלילה תבוא לפני האימהות? האם הפסנתר יגיע אחר כך? לא היה לי מושג איזה חלום ישרוד שנים ויקרום עור וגידים ואיזה יתפוגג כשאגלה שבעצם כבר לא כל כך בא לי על אותו חלום כבעבר.

לא זוכרת בדיוק מתי ידעתי שאצייר על גוף מעבר ללאפר את עצמי ומשפחתי וחברי בפורים, לא זוכרת איך נרקם בדיוק החלום והידיעה שזה יהיה חלק גדול מעולמי.
היה ברור לי שתמיד אצייר ושאני אוהבת לעבוד עם אנשים ובעיקר "אנשים קטנים" והחיים ניווטו אותי להגשמת החלום שהיה מעורפל בתחילה אך הלך והתבהר עם השנים.
היום החלום הזה תופס תאוצה ומוחשיות.
בקיץ הקרוב אני אחגוג עשור לעסק שלי.
במדינה בה 70% מהעסקים הקטנים לא שורדים מעבר לשנתיים, אני חוגגת יומולדת 10 לבייבי שלי, קצת אחרי שאחגוג יום הולדת שנתיים לבת שלי.
אני רוצה לצ'פר את עצמי ולהגיע לפסטיבל ציורי הגוף העולמי באוסטריה, אבל יודעת שזה לא יקרה השנה.
יתכן ואחכה עוד כמה שנים ואקח את הילדה איתי. נראה לי שאיתה החוויה תהיה מלאה יותר. היא גם אוהבת לצייר ובעיקר על הגוף - של עצמה, שלי, של הבובות...
השנה נכנסתי בפעם הראשונה לאתר הפסטיבל והתחלתי לקרוא בו.
משימה לא פשוטה עבורי, לקרוא אנגלית. הדיסלקציה עליה התגברתי בעברית, שבה ותוקפת במלוא עוזה כשמדובר בשפה זרה.
אבל רציתי, וקראתי, על המרצים, על התחרות, על הפרסים.
ברור לי שכשאגיע לפסטיבל אתחרה יחד עם חברתי הטובה נעמה, וברור לי שנקטוף מקום גבוה.
אמרתי לה כששוחחנו על כך אתמול בטלפון, "נעמה, אנחנו נעשה את כל שביכולתנו לזכות במקום הראשון או לפחות בחמישיה הפותחת, רצוי בשלישיה כי אז הפרסים ממש שווים".
הסתכלתי על צילומים מתחרויות קודמות. אנחנו יכולות להתעלות על זה בלי הרבה מאמץ. אנחנו טובות כל אחת לחוד, ואנחנו מצויינות כשאנחנו יחד.
לא יודעת מתי נגיע לפסטיבל ולתחרות, לא יודעת אם אקח איתי את הילדה או שנעמה ואני ניסע לבד, אבל יודעת בוודאות שביום בהיר אחד אנחנו נעמוד שם, עם התעודה והגביע ביד.
אני יודעת שאנחנו חייבות לעצמנו חוויה מתקנת על פרוייקט שנגזל מאיתנו בצורה מגעילה ובלתי חוקית אבל החלטנו לא לבזבז אנרגיות על הפרוייקט ההוא, אלא פשוט להסתכל קדימה אל הפרוייקט הבא ולא להכניס לתוכו אף אדם זר. התמימות ההיא עלתה לנו ביוקר.
את החלום הבא נגשים ונגשים לבד.
היצירה שלנו טובה מכדי להרקב בחור נידח ברשת בשליטת גזלן נבל.
אנחנו נגשים חלום ביחד.
אנחנו ניצור יחד יצירות מדהימות שיזכו להכרה ברחבי העולם.
אנחנו ניצור יחד בחיוך, באהבה, בצבעים ומרקמים, בליטוף חושני של מכחול וצבע על גוף מושלם וניצור דברים כל כך יפים שהנשימה תעתק.
אנחנו נמצא את הזמן ואת המשאבים, אנחנו נגשים את החלום הזה ביחד!

ובינתיים?
אני אמשיך לצייר לי סקיצות עם כל מיני רעיונות לפרוייקטים, שאני מקווה שבקרוב אזכה גם להגשים, כשהקטנה קצת תגדל ולי יהיה שוב יותר זמן לצייר דברים גדולים ואני אארגן לעצמי פה איזו דוגמנית. האביב הזה עושה לי כל כך הרבה חשקים יצירתיים!