וניל עם פיצפוצית

מחר הולכים ליום פתוח בביה"ס הניסויי/דמוקרטי.
הגיע הזמן לרשום את הנסיכה לגן אמיתי, חסל סדר גן עם אמא, מספטמבר הקטנה תתרגל ללכת לגן שבו האמא מחבקת, מנשקת, נקרעת מבפנים וחוזרת הביתה לנסות לעבוד, ומתייצבת רבע שעה אם לא יותר לפני הזמן כדי לחטוף את הגורה חזרה לכירבול אצל אמא.
אז מחר נלך לשם כדי לראות עד כמה המקום הזה באמת מוצלח כפי שמשבחים אותו בכל מקום, ולראות עד כמה החטיבה הצעירה (טרום חובה עד כתה ב') משתלבת יפה בפעילות רב-גילאית, ולראות בעיקר את חבל הטבור הבלתי נראה שלי נמתח ומכאיב כמו בפעם הראשונה שיצאתי לעבוד והשארתי את הקטנה אצל אחותי.
בכיתי במונית כל הדרך לעבודה, כמובן שהאשמתי את ההורמונים אז. עכשיו כבר אין הורמונים להאשים...
נשימה עמוקה, להזכיר לעצמי שאני חייבת את הבקרים פנויים לעבודה ולפגישות עם אנשים מעל גובה מטר, ושהקטנה כבר צריכה להסתדר עם ילדים גם כשאני לא בסביבה.
טוב שיש לי עד ספטמבר להתרגל לרעיון.
איך שאני מכירה את הגורה שלי - היא תסתגל תוך 5 דקות...