וניל עם פיצפוצית

אתמול בלילה היתה לי פגישה מחודשת ומרגשת עם מורה לציור שדיגמנתי בשיעורים שלה לפני 6-7 שנים, ומאז שהיא עברה לאיזה חור בדרום ואני לחור בצפון לא נפגשנו.
לפני חודשיים היא התקשרה וסיפרה שהיא עוברת לגור בחור הצפוני שלי ושהיא מקווה שניפגש ושנעבוד יחד, שמחתי מאוד אבל כפי שקורה הרבה בחיים - כוונות לחוד ומציאות לחוד, לא הצלחנו להפגש עד אתמול.
בדיוק כשהתארגנתי לצאת מישלי באה לבקר, התקשקשנו בזמן ההתארגנות והשארתי אותה בידיה הנאמנות של גורתי בזמן שהתקלחתי, ושמעתי איך הדומית הקטנה סחטה ממנה סיפור וחצי עד שסיימתי מקלחת ותגלחת. אח"כ נסענו יחד לבית המורה לציור ונפרדו דרכנו בחיבוק ונשיקה והבטחה לעוד מפגש קצת יותר ארוך בעתיד הקרוב.

זה היה מדהים איך היא לא השתנתה בכלום! היה כזה כיף להפגש אחרי כל השנים ולנסות לשחזר מתי בדיוק היתה הפעם האחרונה שלנו.
הבאסה היתה שזה היה חוג דודות - מהחוגים האלו של היחנות האלה שרוצות לשמוע רק מוזיקה קלאסית ולצייר בלי תנוחות קצרות מדי או ארוכות מדי והן נוקשות כמו גוויות בחדר קירור.
בהתחלה עבדנו בשקט ואז ביקשה אחת הדודות מוזיקה, הציירת אמרה שיש כמה דיסקים ליד המערכת, בעיקר מוזיקה ישראלית ומעט דברים אחרים. הדודה הרימה דיסק ושאלה לגביו, היה זה דיסק של ג'אז כבד והיא עיקמה את האף.
הגבר היחיד בחבורה נבר קצת והרים דיסק אחר - זה היה הראשון של "החברים של נטאשה" והוא שאל את הדודות אם החברים של נטשה הולך, הן הסכימו וקיללו את עצמן בשקט בארבעים דקות הבאות של רצף שירי נכאים משובחים, שהציירת זימזמה בהנאה, וגם אני, מודה בסדיסטיות, מאוד נהנתי במיוחד כשהיה ברור לי שהדודות מתענות בכל רגע ולא מעיזות להודות בכך.
איך שנגמר הדיסק אחת מהן ביקשה בכל זאת משהו קלאסי. הן חפרו בערימה ומצאו היידן.
העליצות המתגלגלת הזו שחוזרת על עצמה בלי מילים די חירפנה אותי בפוזות הארוכות.
כשיש שירים אז הזמן עובר לי מהר יותר, כל שיר הוא כמה דקות, יש לי מושג בערך כמה זמן עבר מתחילת הפוזה ואני יודעת בערך מתי הסוף, אבל ההיידן הזה נמשך ונמשך בלי שום סימן לסוף.
נראה לי שלפני המפגש הבא אני אבקש ממנה להחביא את הקלאסיים האלו.
חשבתי איך אני אומרת בדיפלומטיות לא אופיינית לקשתית, שנמאסו עלי חוגי הדודות ואני מתגעגעת לחבר'ה הצעירים שעבדנו איתם אז.
אחרי שחפרתי לעצמי בראש עם כמה ניסוחים אמרתי בסוף משהו בסגנון "אני מתגעגעת לחבר'ה של המכינות, היה משהו כל כך רענן בבוסריות שלהם." היא קלטה אותי וצחקה, והסכימה.
הרבה יותר כיף עם החבר'ה בני העשרים פלוס מינוס, גם המוזיקה יותר מעניינת וגם האווירה כייפית.
ננסה להרכיב קבוצה צעירה כאן בכפר. שתי אינפנטיליות כמונו לא נעמוד בחוגי דודות בלי כמה חבר'ה צעירים לאיזון.
אני שמחה שהיא עברה לכאן, אין לי ספק שזו תחילתה של ידידות נפלאה.

ומה התמהון שבכותרת, אתם סקרנים בוודאי...
אני פשוט תמהה איך בכל פעם שאני נכנסת לקרוא בכמה בלוגים של חברים ותיקים, אני רואה שבכל יום נכנסים אלי לבלוג אנשים וקוראים, למרות שלא כתבתי המון זמן, ואין פה שום תאורי סקס, סמים ורוק'נ'רול (מקסימום היידן ונטשות) ובטח לא בדס"מ, ובכל זאת היום היו כמעט 200 כניסות לפה?!? למה מה קרה?
טוב, קטונתי מלהבין הכל...