וניל עם פיצפוצית

אני בצפון כבר שבוע עם הפוגה בסופ"שים.

אני אוהבת להיות פה, אצל אבא ואשתו ואחי הקטן וגם אחי הגדול יותר, ולבקר אצל סבתא וסבא והסבתא השניה והדודים ואפילו לפעמים מספיקה לפגוש חברה מקסימה או שתיים בתוך כל המשפחתולוגיה הזו.

אבל הפעם אני בצפון כי צריך, כי יש בלגן וצריך להרתם לעזרה.
אבא היה כל השבוע בבית חולים ולא היה מי שיחליף אותו בעבודה חוץ ממני, כי גם דוד שלי היה בבית חולים רוב הזמן - עבר איזה ניתוח.

היום כבר דוד שלי בבית וגם אבא שלי כבר בבית, כל אחד מהם מתאושש מהאיכסה של הבית חולים, ושניהם עייפים.

אני גם עייפה כבר, קמה מוקדם בכל בוקר ולקום מוקדם זה משהו שאני ממש לא אוהבת!

בימים האלו אני קמה מוקדם לפתוח את העסק, מגיעה חצי ישנה ומארגנת הכל. מדליקה אורות אווירה, נרות, מוסיקה מרגיעה, מביאה קנקן עם מים קרים וקוביות קרח לחדר ההתעמלות...

ואז כשהכל מוכן, מדליקה את המחשב ונכנסת לכלוב.
מתגעגעת...
מתגעגעת לפגישה עם כל החברים, לחיבוקים החמים והצחוקים, לאווירה המשוחררת ונטולת הדאגות.

פה כל הזמן שואלים אותי מה עם אבא וכמה ירד לו הסוכר, ומתי הוא יוצא הביתה ומתי הוא חוזר לעבודה ואיזה תרופות הוא מקבל וכל השאלות האלו...

אני יודעת שלאנשים אכפת ממנו ואוהבים ודואגים לו, אבל כבר מתיש אותי להתעסק עם המחלה שלו כל הזמן.

רוצה כבר לעבור דירה, להתארגן לי בהתחלה החדשה שלי, לעשות מסיבה לכל החברים בבית החדש, להיות שוב מוקפת בחיוכים ובחיבוקים שלכם,

לא רוצה יותר פרצופים רציניים ודואגים עם שאלות על מחלות!

אין לי יותר חשק ללמד אנשים איך להתעמל נכון על המיטות המכניות, ומה לאכול ומה לא לאכול, ועוד פעם לענות על אותן שאלות שוב ושוב ושוב ולשמוע מה כל אחת מהנשים אכלה בימים האחרונים ואיפה זה התיישב לה בתחת...

אןף... שכבר יגיע השבוע הבא!
שאני כבר אהיה בדירה שלי עם החיים שלי בחזרה
והחברים שלי סביבי...