וניל עם פיצפוצית

נמצאת כבר יומיים רצוף ככה, בכל פעם שעות בתנוחה קשה, כל הגוף כבר נע בין כאב ואבדן תחושה ואני לא מבקשת הפסקה. מחכה שיגמר הזמן או שהציירת / התלמידים ירצו לצאת להפסקה ורק אז מותחת אברים כואבים, משחררת קצת שרירים תפוסים ומעירה אברים רדומים.
חוזרת הביתה גמורה אחרי יומיים של חוסר שינה ועבודה מאומצת, רצה לשרותים, שוטפת פנים וידים ומכינה לי ארוחה קלה.
יוצאת עם טס לטיול ארוך, אנחנו רצות וקופצות בגינה מעל גזע העץ ובשטחים מלאי מקור החסידה וניזמית לופתת עם פריחה סגולה ורדרדה מרהיבה, משם עוברים לסביונים ולכמה ביכורי חמציצים ומדי פעם אנחנו פוסקות מהריצה הקלה שכדי שטס תעשה פיפי או קקי בזמנה החופשי במקומות שתבחר.
חוזרות הביתה.
הגוף עייף, ואני מושכת את העייפות.
הגוף כואב ואני דוחה את המקלחת החמה.
אין בעצם שום סיבה לזה שאני עוד כאן, ערה, עם גב תפוס.
סתם מושכת את הכאב והעייפות עוד קצת, עוד טיפה של סבל קל עד לעונג המושלם של מקלחת חמה ומיטה רכה ונעימה.
טוב, הגיע הזמן
תם הסשן העצמי
סיימתי את המזוכיזם היומי שלי
הולכת למקלחת ולישון

חלומות מתוקים