לפני 24 שעות היה לי פרץ געגועים, לפני כשעה היתה לי שיחה...
בדיוק כשעלו בי שאלות לגבי מה לעשות עם הזכרונות, לארוז אותם איתי לדירה החדשה או להשאיר מאחור, בדיוק כשהחזקתי ביד את המתנה ממנו - הוא התקשר.
חודשיים לא שמעתי ממנו כלום, ביקשתי ממנו לא להתקשר אם אין לו תשובה.
גם היום לא היתה לו, אבל היו לו שאלות.
לפעמים השאלות חשובות יותר מהתשובות, לפעמים הם הדרך לפתרון הבעיה.
לשאלות האלו רק אדם אחד יכול לתת תשובות - הוא לעצמו.
אבל הן התחילו לצוץ וזה כבר סימן טוב.
אולי יהיה שינוי בעקבות השאלות ואולי לא, אבל משהו קרה.
אולי זו תהיה התחלה של התמודדות חדשה מול פחדים, אולי זו תהיה ההתחלה של תהליך מציאת התשובות.
בינתיים הלב ישאר בצד, זה לא הזמן לתת לו להחליט החלטות.
קודם כל צריך להמשיך לארוז, לפנות מקום ישן, להתחיל במקום חדש.
לפעמים אפשר להתחיל משהו ישן מחדש, אבל המשקעים שם לפעמים מקשים ולפעמים תומכים.
אני לא יודעת מה יהיה הלאה,
אני יודעת רק שבמקום להתפלסף פה עם עצמי אולי כדאי שאמשיך לארוז...
מחר נכנסת לדירה החדשה, להתחלה חדשה, רוצה שיתחיל טוב, שימשיך טוב ובבוא היום יגמר בטוב.
טוב, הארגזים מחכים לי...
בקרוב חנוכת הבית
(:
לפני 20 שנים. 17 באוקטובר 2004 בשעה 23:42
