יש לי 3 אחים ואחות אחת, כולם מקסימים. את כולם אני אוהבת בטירוף והם חלק בלתי נפרד מחיי.
יש את אחי "הבכור" , אני גדולה ממנו בשנה ו 4 חודשים אבל הוא לקח על עצמו מאז שהיינו קטנים את התפקיד של אחי הגדול. הוא תמיד היה שרירי וחזק, ספורטאי מלידה, ותמיד הגן עלי ושמר מהצד.
תמיד היינו עושים סידורים ביחד, מנקים את הבית ביחד, בתור ילדים שיחקנו ביחד...
היינו לוקחים שתי בובות חיקוי ברבי מגעילות ושתי משאיות צעצוע גדולות, הולכים כל אחד לקצה השני של הסלון ומסיעים את הבובה על המשאית עד למרכז הסלון והיינו עושים תאונה, ואז הוא היה מביא אמבולנס צעצוע ואני הייתי פותחת בי"ח בצד והוא היה מביא את הבובות והיינו תולשים להן אברים, מכתימים ביוד או בקטשופ וחובשים בתחבושות מתיק העזרה הראשונה שלקחנו מהארון הגבוה במטבח.
היינו בונים יחד בלגו, היינו עושים יחד מחנות בחורשה או בבור שעשה טרקטור בחול או על גג הסככות בחוף הרחצה.
היינו הולכים יחד לדוג (הוא היה דג, אני הייתי מכינה את הפתיונות)
היינו שוחים יחד, אני הייתי כמעט טובעת והוא היה שולף אותי החוצה
אח קטן גדול שלי... לא ראיתי אותו כבר המון זמן.
היום אני אבקר אותו בחוף, במסעדה שהוא בנה ומנהל.
גאה כל כך באח המוכשר שלי, הגולש הגבוה החתיך הזה, עם השיער הבלונדיני ועיני התכלת המחייכות שלו, עם הטוב לב העצום שלו והפתיל הקצר...
אצל אחי השני הייתי שלשום, בשבת אחרי העבודה
ראיתי את הנחש החדש שלו - יהווה.
פעם היה לו דג גופי באורך סנטימטר וחצי בקושי, שהוא קרא לו עמלק.
מתה על ההומור הציני הזה של אחי. לא מפחד לשחוט פרות קדושות, גם לא חזירי בר (:
הוא מעצב בחסד עליון. כשבאתי אליו אתמול הוא בדיוק עבד על שני אתרים במקביל.
יש לו חוש נדיר לאסטטיקה והומור מטורף.
בשלב הסקיצות הוא מכניס טקסטים סתמיים לאתרים רק כדי לראות איך זה מתקבל, אבל חייבים לקרוא את הטקסטים האלו כי הם קורעים מצחוק.
האח הזה הוא נסיך. יש לו שקט פנימי ויכולת נתינה מדהימה.
הוא אחד שלא מפחד מקשר רציני וממחויבות, הוא אחד שנאמן לעצמו, למקום העבודה, לזוגיות שלו. איש עם ערכים, איש עם נשמה! והחיוך שלו - ממיס... חיוך של טוב לב והומור ממזרי ביחד. אי אפשר לעמוד בפניו, שובר לבבות שכמותו...
ויש את אחותי, קטנה ממני ב 9 שנים,
היא היתה ילדה קטנה עם תלתלי זהב ועיני תכלת גדולות, מראה של מלאכית ואופי של ממזרה מניפולטיבית. היא ידעה לנצל את זה שהיא קטנה וחמודה ולהשיג כל דבר.
והיה לה פה... עדין יש לה. שנונה, חריפה, דקת אבחנה, קולטת הכל.
היא גדלה להיות אישה מדהימה. היא עוד מחפשת את הדרך שלה, בודקת כל מיני כיוונים
אבל אין לי ספק שיום אחד היא תגיע רחוק.
ויש את הקטנצ'יק, מפרק ב' של אבא.
המלאך הקטן שלי, הילד הכי מדהים בעולם!
עוד לא בן 6 וכבר בגיל 4 הוא ידע לפתוח ברגים קטנים בצעצועים שלו כדי להחליף סוללות, מצייר מדהים, אוהב לקרוא, חי ונושם את הטבע והחיות, אתלט מדהים, מצחיק בטירוף, יודע להשיג מה שהוא רוצה, שכל חריף, לשון שנונה... כאילו הוא אוסף של כל הכשרונות שיש לארבעת האחים הגדולים שלו. חולה על הילד הזה בטירוף!
בשבוע הבא אני נוסעת אליו לכמה ימים, למצוץ אותו ולמזמז אותו ולכייף איתו ולהתאפק לא לחטוף אותו שיהיה איתי תמיד (אמא שלו לא מרשה ):
עוד מעט יהיה לסבתא יומולדת 90 ואז כולנו נתקבץ ונהיה יחד.
הרגעים האלו שכל המשפחה שלנו מתכנסת הם מהרגעים הכי מאושרים בחיי!
לפני 18 שנים. 29 במאי 2006 בשעה 10:04