טוב, אז נכון אין לי ממש מאניה דיפרסיה אבל יש בי בימים אלו לופ רגשי משלי, בטוח שאני לא היחידה שחוטפת אותו, הכל בגלל המלחמה הזו!
אני יכולה להיות עם חברים ולצחוק ולנסות ולהתעלם מהמחשבות הטורדניות של "לא דיברת עם אבא/אמא כבר שעתיים, ולא התעדכנת באינטרנט איפה היו נפילות, תעזבי הכל ותתקשרי לברר אם כולם בסדר שם בבית" ואז פתאום לקבל טלפון מבת דודתי המקסימה שמספרת שהכל בסדר, הם שורדים, לא נפל עליהם שום דבר - רק ליד, אבל היא כבר מתחרפנת מלהיות כל הזמן ליד המקלט או בתוכו, והיא עצבנית ואוכלת כל הזמן, וכל מה שהיא הורידה בחדר כושר כשחזרה מחו"ל שוב חזר, והיא לא יכולה לצאת להתעמל או לרכב על אופנים כי בחוץ כל כך מסוכן, אז היא עצבנית ואוכלת כל הזמן.
טראח! נפילת מצב רוח אצלי במיידית, ואני אומרת לה: עזבי הכל ותבואי אלי, את חייבת את זה לעצמך, קצת להתאוורר מהמקלט הצפוף והמעיק הזה ומהמלחמה.
היא לא רוצה לעזוב את המשפחה שם בצפון, אבל אמרתי לה שהיא חייבת לבוא קצת לכמה ימים לנקות את הראש, לחיות חיים נורמלים עד כמה שאפשר לחיות חיים שכאלה כשקטיושות שורקות ליד הראש של המשפחה האהובה שלך.
אבל פה לפחות היא תצליח לרגעים לשכוח שזו מלחמה, לצאת להופעות, לקניות, לבילויים...
עכשיו רק צריך לחשוב איך פיזית מגיעים משם לפה... רכבת אין, אוטובוסים בקושי יש, וגם הכל כל כך מסוכן כי חוקי מרפי בזמן מלחמה אומרים שאחרי שעות בלי נפילות, ברגע שתחליט שאפשר לנסות ולהוציא את האף מהמקלט, בום, תיפול לך קטיושה במרחק נגיעה...
יש למישהו איזה רכב משורין / טנק להביא בו את בת דודתי מנהריה למרכז?
או לפחות איזה נהג מירוצים שיצליח להתחמק מהקטיושות בדרך?
לפני 17 שנים. 21 ביולי 2006 בשעה 7:44
