זהו, באופן רשמי עכשיו אנחנו עיר מקלט.
במיטה שלי ישנה סבתא בת ה 90, בסלון אמא כבר נמה גם...
ואני עוד לא החלטתי אם אני אתכרבל בספה או אצטרף לסבתא במיטה שבחדר שלי.
הם תיכננו לישון אצל דודה שלי אבל אז הם רצו שאבוא לפגוש אותם מחר בת"א כדי שסבתא תסתפר אצל אהרון ההומו, הספר הקשיש של דודתי ליד דיזינגוף.
אם יש דבר שאני שונאת זה הצפיפות הזו של חופש גדול בת"א ועוד עכשיו כשכל פליטי הצפון שם - לא תודה!
האמת שגם סבתא לא התלהבה לישון שם, בכל זאת - הדודה שלי זו הבת של האקסית של סבא ז"ל (אחת מני רבות... סבא התחתן 4 פעמים שאני יודעת עליהן, ויש לו 3 ילדים חוץ מאמא שלי, מהנשים הקודמות, והאל יודע כמה אולי יש לו מחוץ לנישואים... )
יש לנו מספרה במרחק דקה וחצי מהבית, יש בתי קולנוע בשפע, הערב אפילו הלכנו לתערוכת ציורים ליד האגם שבפארק, שם גם אכלנו ארוחת ערב טעימה.
הראתי לסבתא שיש לנו גונדולה וברבורים באגם, שתרגיש כאילו היא בחופשה באירופה ולא פליטת קטיושות. היא צחקה.
האמת, הרגע הצצתי במדריך הסרטים - רובם סרטי ילדים ונוער, ככה זה בחופש הגדול, אבל אולי סבתא תסכים לראות את שודדי הקאריבים 2, בכל זאת, בת 90 או לא - זה ג'וני דפ המדהים!
לא נראה לי שבגיל 90 מפסיקים לפנטז עליו...
סבתא גם רוצה לקנות כמה בגדים, הרוב נשאר בנהריה ובשכונה שלה היו המון נפילות אז היא לא חזרה לקחת עוד בגדים. אז מחר נעשה קצת שופינג...
אז אמנם אני אצטרך ללכת בקצב של שני מילימטר בשעה, אבל בטח סבתא תרצה לפנק אותי במתנות P-:
למחר בערב קבענו לאכול יחד עם שאר האחים שלי שבמרכז, ואח"כ הן יסעו חזרה הביתה, אלא אם הם ימצאו סידור אחר, סבתא לא רוצה להשאר במקום בלי פרטיות יותר מדי זמן, לפחות בדירה של אמא יש את היחידה הנפרדת שהיתה של אחותי. רק ששם נופלות קטיושות ואמא היתה חייבת קצת הפוגה מהבומים והשריקות.
לסבתא לא אכפת, היא אמרה שהיא כבר חיתה חיים מלאים ואם הדרך שלה למות זה מקטיושה - שיהיה... היא רק לא רוצה להיות חיה ופצועה. אמרתי לה שאם כך - עדיף שהן ישארו עוד קצת במרכז, ושיום אחד בעוד כמה שנים טובות, פשוט היא לא תקום, כמו שהיה עם אמא שלה כשהיתה בת 97 וחצי...
אמא אמרה שהיא תנסה לחפש צימרים בקיבוצים פה בסביבה, אני מקווה שעוד יש כמה פנויים...
אני אהיה יותר רגועה אם אדע שהן מוגנות.
אבא חזר היום עם אשתו והילד לצפון, חזיר בר הצליח לקרוע את הגדר ולחדור לשטח שלהם, קרע את הצינורות השקיה בחצר, וגם החיות שם בסכנה. רציתי שלפחות אשתו והילד ישארו במרכז, אבל אי אפשר, יש להם משהו חשוב לסדר מחר בנהריה, ואת אחי לבד היא עדין לא מוכנה להשאיר בלי שהיא בסביבה...
טוב, יום ארוך לפני מחר, אני הולכת להתקלח ולישון.
לילה טוב ושקט לכולם
לפני 18 שנים. 22 ביולי 2006 בשעה 22:08