בעודי אחרי ניתוחון קטן, תחת השפעת חומרי הרדמה (שמתחילים להתפוגג כבר שעתיים, ויש לי חשש קל ממה שהולך לקרות כשזה יפוג לחלוטין) נתבשרתי כי בת דודתי המקסימה בדרכה אלי, ואת סבתא לוקחים לקיבוץ לאחיינים שלה, שירגיעו את עצביה הרופפים עקב נפילת יותר מדי קטיושות בשכונה.
בת דודתי המקסימה, פקעת עצבים כבר בעצמה, הודיעה לי שאת הדיאטה והצעדות שתכננו לעשות מתחילים מחר, "היום אנחנו יוצאות לבלות אחרת אני משתגעת!"
לא מסרבים לה במצבה, זה עלול להיות מסוכן, בכל זאת הבחורה ספורטאית לשעבר, אני לא רוצה לעצבן אותה... ת'כלס, יהיה כיף לצאת קצת לבלות...
להבדיל מלארח את סבתא ואת אמא - להיות עם בת דודתי יהיה קל וכייפי.
היא צעירה, יפה ותוססת, אוהבת לבלות ולא מתעייפת אחרי 3 דקות הליכה ברגל.
אז אמנם אסור לי ללכת השבוע לים ולבריכה ולחדר כושר בהוראת הרופאה, אבל כל השאר אפשר לעשות כרגיל (חוץ מלצחוק - זה עלול לכאוב קצת בתפרים, על מי אני עובדת, אני לא אצליח להתאפק, אז שיכאב, העיקר שהם לא יפתחו... אני אצחק חלש)
טוב, אני אלך לנוח קצת, כדי שכשהגברת תגיע יהיו לי כוחות לצאת לבלות...
לפני 18 שנים. 25 ביולי 2006 בשעה 16:36
