וניל עם פיצפוצית

כבר מזמן היה לי בראש לכתוב על זה בבלוג, בכל פעם כשאני שם, בסיטואציה המיוחדת הזו...
יש אנשים שזה הסיוט הגדול שלהם - למצוא עצמם ערומים מול כולם, בשבילי זה חלום.
בתור מי שחוותה את החוויה המיוחדת הזו של לצייר מודל עירום בתור ציירת, להיות בצד של המודל זו חוויה חושנית מסוג אחר.
יש משהו מיוחד בתחושה שכל העיניים מרוכזות רק בך, אבל לא רואות עירום למרות שאת עירומה, העיניים קולטות צורות, קווים, גלילים ותיבות, חללים, הצללות - לא גוף ערום של אישה.
חוויתי עירום אירוטי/מיני בפומבי - זו תחושה כל כך שונה מהעירום האומנותי התמים.
העירום האמנותי הוא לא עירום ויחד עם זאת הוא הכי אירוטי שאפשר רק מנקודה אחרת.
יש משהו מאוד בדס"מי בחוויה הזו, כי פתאום אני אובייקט נטו, אסור לי לזוז גם אם קשה וכואב, אנשים מרוכזים בי אבל אני לא באמת שם - רק הגוף שלי וגם הוא לא באמת גוף באותם רגעים. הוא אובייקט, הוא חפץ, הוא מודל.
הוא לא אני אבל אני כל כך בתוכו באותם רגעים, כל כך מרגישה אותו פתאום.
מרגישה קור או חום, אברים נרדמים או מקבלים רעידות קטנות של שרירים, חלקם שרירים שאפילו לא הרגשתי בקיומם קודם לכן.
היום חוויתי את החוויה הזו עם חברה טובה, לה זו היתה הפעם הראשונה להיות מודל עירום, אם כי גם לה זו לא הפעם הראשונה לחוות עירום בפומבי.
חלקנו את החוויות בהפסקה כי בהתחלה היינו בכיתות נפרדות אבל את השעה וקצת האחרונות העברנו יחד.
שכבנו חצי מחובקות, פנים מול פנים והשעה עברה מהר יחסית, קישקשנו וצחקנו בלחש, קיטרנו יחד כשנהיה קצת קשה, בדקנו לעצמנו גבולות כמה עוד נצליח למרות שכבר לא נוח ואפילו קצת כואב...
זה היה כל כך טבעי וחמים ונעים ומיוחד!
אני כל כך שמחה שהיא רצתה לבוא איתי לדגמן, שמבין כל אלו שאולי היו מוכנות לדגמן - היתה זו היא שהסכימה, איתה זה היה כל כך כיף, קליל, כירבולי.
הלוואי שתהינה לנו עוד הזדמנויות שכאלה,
היה לי ממש כיף!