וניל עם פיצפוצית

נעלמתי לי קצת...
הרגשתי שאני קורסת, ניסיתי לעזור ולא יכולתי, לא בהכל, לא כל הזמן, עשיתי טעויות, לא יכולתי לתקן הכל מיד.
הייתי תשושה אז תפסתי מרחק, לנוח, לאסוף כוחות.
הדרמתי לשמש ליומיים, נתתי לחמימות להרפות שרירים מתוחים, לשמש ללטף, נתתי לעצמי לקבל ולהתפנק.
חזרתי לחיבוק חם של איש יקר שחזר לחיי, לכלב מלא שמחה ופרווה, והיה לי טוב איתם גם.
עכשיו אני בצפון, מחכה לשלג.
נותנת לשקט למלא אותי
לצחוקים של אחי הקטן למלא לי את הלב
לחום של המשפחה, האוכל של סבתא, הפינוקים של אמא, היומולדת של אבא.
להיות פה איתם, בחיק החם והעוטף של האנשים שאיתם גדלתי, שתמיד אוהבים, תמיד תומכים, תמיד שם בשבילי בכל מצב.
אמרו שירד פה שלג ביום שישי - אני מחכה...
כל כך רוצה לראות את הפתיתים הלבנים האלו נושרים מהשמים, רוצה לגעת בהם, להריח, לטעום, לראות את העולם מתכסה בלבן הטהור הזה.
רוצה להתרגש מהפלא הקטן הזה, לנשום לתוכי את הכל...
כל כך נהנית עוד מהשקט הזה, כל כך עושה לי טוב,
מתמלאת לאט לאט מחדש, נטענת מנופים של הרים וים וירוק...
לא רוצה עוד לחזור לרעש של המרכז, רוצה עוד שקט, עוד ירוק של עצים בגשם, עוד כתמי צבע של כלניות, רקפות ושקדיות, עוד ים סוער מול הבית של סבתא, עוד חיבוק, עוד נשיקה, עוד חיוכים של ילד מקסים בן 4 עם צחוק מתגלגל והמון שמחה, עוד פינוקים, עוד שיחות נפש עם סבתא ואבא, עוד מכל הדברים הטובים האלו שממלאים אותי בכל פעם מחדש כדי שאוכל לחזור ללחץ של המרכז רגועה ומלאת חיוכים וכוחות להתמודד ולפתור את כל מה שהזנחתי מאחור.