התעוררתי מוקדם הבוקר, אחרי לילה שחצי ממנו הייתי ערה לסרוגין.
ב 6 וחצי כבר ישבתי לי ובהיתי באהבה אין קץ בגור שישן פה לידי.
בשלב מסויים הייתי נורא עייפה כי הלכתי לישון ב 2 וחצי, התעוררתי ב 4 וחצי ואח"כ שוב ב 6 וחצי (אני טיפוס זוגי אפילו בנדודי השינה שלי) אז חזרתי לישון עד 8 וחצי.
לקראת 9 התחילו להתעורר אבא ואשתו, והגור גם פקח חצי עין ונשאר להתפנק עוד קצת עד שהשוקו שלו היה מוכן.
ישבנו במרפסת, ההורים עם קפה והגור ואני עם שוקו ואכלנו מאפינס טעימים עם קוקוס ושוקולד צ'יפס שהגור הכין יחד עם אמא שלו לקראת הביקור אצלי (אפיה בצל קטיושות, רק בנס לא היו בפנוכו גם רסיסים).
אח"כ אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו להסתובב בקניון.
הגור כל כך התלהב ממנורת הלבה של בייבי, אז קניתי לו מתנה מנורה שכזו משלו, רק בצבעים אחרים. מאותו רגע ועד הערב הוא כבר רצה לחזור הביתה כדי לחבר אותה לחשמל ולראות את הבועות עולות ויורדות.
הוא שכח את המנורת לבה רק כשהיינו בג'ימבורי, שם שחה בבריכת כדורים ענקית, עשה אומגה, טיפס על כל מיני דברים, הכריח אותי להזדחל איתו בכל מיני מנהרות ספוג ולטפס על סולמות וארגזים, ורק אחרי שעתיים שכאלה הוא שוב נזכר שהוא רוצה הביתה לחבר את מנורת הלבה החדשה שלו לחשמל.
לפני זה עוד טירטרנו אותו לחנות האבנים האהובה עלי ועל אבא עוד מהימים שקנינו שם סחורה לחנות ניו אייג' שעבדתי בה כשהשתחררתי מהצבא, ושם הגור בחר לעצמו כמה אבני חן צבעוניות ויפות (וגם אני קניתי כמה לעצמי).
משם הלכנו לחנות "גלי" להחליף לו את הסנדלים החדשים, גדלה לו הרגל בחצי מידה עוד לפני שהספיק לנעול אותם.
אח"כ המשכנו לפארק, הוא שיחק עוד קצת בכל מיני מתקנים והלכנו לפינת החי וכבר כולנו היינו עייפים אך רצוצים...
חזרנו הביתה, הגור ישר פתח את האריזה והכריח את אבא לעזור לו להרכיב את החלקים השונים של המנורה והם חיברו אותה לחשמל.
הוא רצה לראות איזו מהמנורות תעשה בועות ראשונה - שלו או של בייבי, שלו ניצחה, בכל זאת היא דנדשה מהאריזה ובכושר מצויין.
אחרי ארוחת הערב הוא שיחק קצת באתר של "הום" באינטרנט ואנחנו ראינו חדשות.
זה מפחיד לראות את כל המקומות האלו שממש ליד הבית הרוסים לגמרי, אבל לפחות הם כמעט כולם פה, במרכז, אמנם צפופים - אבל בטוחים.
עכשיו כבר כולם חוץ ממני אחרי מקלחת, במיטות.
עוד מעט גם אני אכנס להתקלח ולישון, בתקווה שהלילה הזה אני אצליח להרדם נורמלי.
מחר יש לנו עוד יום שכזה, מלא הרפתקאות, נלך לים ואולי גם לנעמה ואלוהים יודע מה עוד...
העיקר שיהיה שמח ונטול פיצוצים!
לפני 18 שנים. 3 באוגוסט 2006 בשעה 21:33