חיכיתי עד שלא יהיה חם מדי (עד כמה שאפשר, כי המרפאה נסגרת ב 18:00) והלכתי לאחות עם ההפניה והכרטיס המגנטי, חיכיתי 5 דקות בתור, נכנסתי פנימה (חצי משקשקת, לא אוהבת שמתקרבים לי לפנים עם חפצים חדים) וזהו!
4 תפרפרונים פיצפונים נחתכו והוצאו בפינצטה מהסנטר שלי.
היא שמה לי פולידין, אמרה לי לחכות עוד כמה ימים לפני שאני חוזרת למאמץ גופני (אני אחכה אפילו יותר, משהו כמו עד הסתיו בערך, למה לקחת סיכונים מיותרים?) ונגמר הסיפור.
יש לי צלקת חדשה בסנטר בצד ימין, מצטרפת לצלקת הישנה שיש באמצע הסנטר עוד מאז שהתרסקתי עם האופנים בדרך לים כשהייתי בת 6.
דווקא יש משהו בצלקות שאני אוהבת, יש להן טקסטורה אחרת כזו...
נו, טוב...
תמיד ידעתי שאני מוזרה
(:
ומחר אני נוסעת לתערוכת בוגרי בצלאל בירושלים, קצת תרבות בצל המלחמה
"אומנות או נמות" זו לא סתם סיסמא אצלי, זה כל הקיום.
חיים בלי יצירה הם לא חיים עבורי.
יש לי רעיון חדש בראש, אז בדרך הביתה מהמרפאה נכנסתי גם ל"פנינה לאמן" וגם ל"אמנות לכל" והצטיידתי בצבעים ומכחולים...
מחר או מחרתיים אני אארגן לעצמי עוד כמה דברים שלא היו שם, ואתחיל לבצע את הרעיון.
ומחרתיים אני חוזרת לדגמן אחרי הפוגה ממושכת, ועוד לקבוצה חדשה ולא של דודות. איזה כיף!
לפני 18 שנים. 6 באוגוסט 2006 בשעה 16:38
