וניל עם פיצפוצית

המלחמה הזו עושה בי חוסר שקט,
ואתמול היה יום מחורבן במיוחד...
כל כך הרבה נפילות, כל כך הרבה נופלים
כפי שתמיד קורה בארץ הזו, כל אחד מכיר מישהו שמכיר מישהו בשטח, אז כבר בצהרים ידעתי שאלו 12 אנשי מילואים ולא 10 אנשים כפי שפורסם, לא שזה משנה כל כך אם הם מילואימניקים ואם היו 12 או "רק" 10. זה נאכס באותה המידה.
כשהיו הנפילות בחיפה, התקשרתי לענת, החברה הכי טובה שלי מתקופת הצבא, שגרה עם משפחתה שם. היא בסדר, גם הילד וההורים וכולם, אבל בעלה במילואים והיא לא שמעה ממנו כלום כל היום והיא לא יודעת איפה הוא ואם קרה לו משהו.
אמרתי לה "כל עוד לא באו מקצין העיר, זה בסדר".

זוכרת את הסיפור על סבתא שלי, באחת המלחמות הקודמות, כשסבא ואבא היו במילואים ודוד שלי היה בסדיר, ובאו מקצין העיר חיילים לוודא שהמקלטים בבתים תקינים. סבתא רק ראתה אותם מתקרבים והתעלפה.
לא הייתי רוצה להיות במקומה...

תודה לאל, בשעה זו אני יודעת בדיוק איפה אבא שלי וגם האחים. לאבא כבר לא יקראו למילואים, גם עבר את הגיל וגם נכה צה"ל.
כשהאחים שלי הלכו לשרת בקרבי הוא לא התלהב, "אני כבר תרמתי למדינה הזו מספיק, תהיו ג'ובניקים ותחזרו בריאים ושלמים הביתה" זה מה שאמר להם...
לא עזר, הוא גידל שני פטריוטים, שניהם הלכו לשריון כמו אחיו הקטן, אחד עבר במהלך השירות לחיל הקשר כי נאלץ להוריד פרופיל קצת, והשני עד היום תותחן בשריון.

כולם, גם אבא, דוד שלי ושני האחים - היו בלבנון.
אפילו אני הייתי בבופור פעם, החבר'ה מאגוז (שם אבא שרת חלק מהסדיר, עד הפגיעה) חשבו שיהיה מגניב לעשות טיול משפחות בשבת לבופור. אני חושבת שזה היה קצת לפני "מבצע שלום הגליל"

עוד "מבצע" ולא מלחמה.
אני מעדיפה את מבצעי סוף העונה בחנויות הנעלים והבגדים על מבצעים איומים שכאלה.
לפחות מהמבצעים האלו אני יוצאת מחייכת ועם שקיות מלאות בדברים חדשים, ולא עם בטן מתהפכת מחשש שיקראו לאנשים שאני אוהבת למילואים, ומי יודע אם יחזרו, או אולי "סתם" תיפול קטיושה עם הבית שלהם, או ליד, ומי יודע אם הם יהיו שם בדיוק או לא...

אז אני מנסה לא לחשוב על זה, והולכת היום לתערוכה, וכנראה משם נוסעת לבקר חבר טוב,
רוצה להיות עסוקה כל הזמן ולא לחשוב ולא להרגיש את הבטן המכווצת, אבל זה כל הזמן שם, מנקר במחשבות בחוסר שקט, מריץ אותי למקרר לחפש נחמה ואני מכרסמת בעצבים מלפפון או פריכית אורז, כי אני יודעת שאם אני אוכל בכל פעם שאני בלחץ מהמלחמה הזו, לשמלת הערב בעוד שבועיים אני לא אצליח להכנס.
מלחמה או לא מלחמה, חשוב לי על הבריאות שלי לשמור.