וניל עם פיצפוצית

אתמול בבוקר עברתי סשן ממושך ומפרך, קולות הספנקינג הידהדו בחדר כשהמקל השטוח פגע בישבן בחבטות רמות.
ולי היה אסור לזוז.
ישבן מונף באוויר, חוסר נוחות, אברים רועדים ממאמץ כשמדי פעם נשברתי ואמרתי את מילת הבטחון שלי (ליתר דיוק - ביקשתי הפסקה קצרה ואז המשכנו).
זה היה קשה!
עדין הגוף שלי כואב מאתמול ואני מלאה בסימנים.

============================================

חשבתם שחזרתי לעסק?
נראה לכם?????

זה היה סשן מודל עירום בחוג פיסול במתנ"ס השכונתי.
המשכנו פסל שהתחלנו בשבוע שעבר בפוזיציה מאוד קשה עם הישבן מונף באוויר והרגלים בזוויות לא כל כך נוחות.
החימר התייבש מעט משבוע שעבר ונאלצו לחבוט בו במקלות שטוחים (ובעיקר היה צריך לטפל באיזור הישבן שצנח מחוק הגרביטציה).
איזה דוד פנסיונר העיר שזו הפעם הראשונה שהוא עושה ספנקינג ואיזו דודה ענתה לו "אתה יודע שיש אנשים שמשלמים על זה כסף?"
ונעמה (שבאה איתי כדי לצייר אותי) ואני התפוצצנו מצחוק.
"אוי, סליחה, אנחנו מביכים אתכן?" הדודות שאלו, "בעידן הזה הכל כל כך רגיש, כבר אי אפשר לדעת על מה מותר לצחוק ועל מה לא" הן אמרו.
נעמה ואני הרגענו אותן שזה בסדר, ואנחנו לא נבוכות.
אמרתי לדודות החביבות שאני מכירה ועובדת עם החבר'ה שזו נטייתם ושהם אנשים חביבים ובעלי הומור עצמי ברוב המקרים, ואם הם היו נוכחים בחדר הם בוודאי היו מצטרפים לצחוק עם כולם.

והסימנים, אתם שואלים ממה?
הסימנים היחידים שיש עלי הם סימני שיזוף בגזרה של הגופיה שלבשתי היום כשציירתי עיטורי חינה על חננות במסיבת עובדים בחוף הים.

שונאת סימני שיזוף!
חייבת להפטר מהם במהרה!