וניל עם פיצפוצית

חזרתי הביתה עם חיוך ענק על הפרצוף.
היתה מסיבה מהממת!
הFמיליה מפתיעה בכל פעם מחדש, התפאורה והתלבושות שטיצ'ר ופט הקימו היו תענוג לעין והנדנדות.... הו הנדנדות! אחד הפטישים הכי גדולים שלי מילדות ועד היום אלו נדנדות, ואני הייתי מאושרת כמו ילדה קטנה!
גם מושלמת בגובה, גם ברוחב וגם מול עמדת התקליטנים המוכשרים!
בבקשה תשאירו אותה שם לנצח!

הגעתי הביתה גמורה מעייפות אחרי יום ארוך של סידורים וציורים ואיפורים, נכנסתי בעיניים עצומות למקלחת לחפוף ראש מסרחון הסיגריות (ביום שבו יהיה איסור עישון במועדונים האלו אני אהיה מאושרת) ומשם - למיטה, לישון כמה שעות עד הארוחה המשפחתית.

12:00 השעון המעורר מצלצל, אני זורקת על עצמי ג'ינס וחולצה ויורדת למטה לחכות לדודים.
הדוד סוכן ביטוח מעונב, אישתו מנהלת בי"ס יסודי.
הם מתחילים לשאול שאלות ולתחקר: "לא ישנת בלילה? את נראית כאילו הרגע זרקו אותך מהמיטה..."
"כן, עבדתי וחזרתי הביתה בבוקר ועד שהתקלחתי ולהלכתי לישון לא נשאר לי הרבה שעות שינה"
"איפה עבדת בשעות שכאלו?"
"באיזה מועדון, היתה מסיבת פיות יער ואיפרתי שם"
"כל הלילה?"
"כמעט, אח"כ נשארתי בשביל הכיף, היתה אחלה מסיבה"
"אבל לילדים, כל הלילה?"
"זה לא היה לילדים, זו היתה מסיבה למבוגרים"
"פיות ושדונים למבוגרים? איזה אנשים הולכים למסיבות שכאלה?"
"אנשים צעירים ברוחם, אנשים שאוהבים לחגוג"
"רגע, זה מסיבות למבוגרים בלבד? כאלה של חילופי זוגות וכאלה?"

כאן המקום לציין שאני לא יודעת ולא רוצה לדעת לשקר...

"בערך"

הדוד כמעט נכנס בעמוד באמצע הנהיגה והדודה מסתקרנת:
"רגע, מה זאת אומרת בערך? את מציירת על אנשים ערומים לפני ואחרי שהם את יודעת...?"
"אני מציירת על אנשים, לפעמים על הצוות ולפעמים על האורחים ולפעמים גם וגם, וחלק עושים דברים וחלק לא, כל אחד לפי מה שבא לו"
"אז את רואה סביבך הכל וזה לא מפריע לך?" שואל הדוד כולו מתפלץ
"אני לא רואה הכל, יש חדרים נפרדים לפרטיות, ויש חדר מיוחד לבדס"מ ויש אולם שבו יש בר ורחבת ריקודים וכל אחד מוצא את הפינה שלו ויש מקום להכל"
"אז איזה אנשים באים לשם? הם לא מסוכנים?" דוד שלי כבר כולו חלחלה מהאחיינית שלו שמסתובבת בין סוטים.
"מגיעים לשם אנשים כמוך וכמוני, אנשים מכל קשת החברה הישראלית, אנשים מצליחנים, יצירתיים, ומי שלא שומר על הכללים ופוגע במישהו אחר מורחק מיד" ואני מסבירה לו קצת על הסווינגרס וקצת על בדס"מ, ונזכרת בדוגמא ששי דאב נתן בהרצאה אתמול וגונבת ממנו את ההסבר: "זה כמו שהיינו ילדים ושיחקנו ברופא וחולה או בשוטרים וגנבים, רק שהמשחקים מקבלים אינטרפטציה קצת אחרת, קצת יותר בוגרת וזה בסה"כ מביא לחיי מין יצירתיים ומגוונים יותר, אין שום דבר רע בזה"
ואז אני נותנת להם הסברה על חוק ה"שפוי בטוח ובהסכמה", ועל מילת בטחון.
דוד שלי ממשיך להחליף צבעים בקצב ואילו הדודה מריירת בחשאי וכל שפת הגוף שלה אומרת סקרנות וחרמנות.
אני כבר יכולה לדמיין את מנהלת ביה"ס הזו מדמיינת את עצמה מצליפה בדוד סוכן הביטוח שלי כשהוא עם גאג ורודפת אחריו עם סטרפאון...
דודה שלי כולה דלוקה שואלת: "אז איפה המועדון הזה? אפשר לבוא לראות?"
דוד שלי נחנק: "כרמלה, מה לך ולסטיה הזו?"
"נו, גדעון, אל תהיה כבד, זה בסה"כ תאטרון אנושי, זו חוויה, בוא נלך לראות. אתה רואה מה ים אומרת (כמובן שכל השמות בדויים והיא לא באמת קראה לי ים 😄 יש שם אחלה אנשים, לא עושים שום דבר בכוח, אתה רואה שהיא עובדת איתם כבר שנים ולא קרה לה שום דבר"

הבטחתי לברר לה על הסיורים שעושה ב"נו לימיט" בוקי נאה עם ההרצאה של רוני ושי כדי שהם יבואו לבקר, ויתרשמו בעצמם. לפני שאני יורדת מהרכב בבית היא אומרת לי "את לא תשכחי, נכון?"

אז אם יום אחד תראו במועדון זוג קצת מבוגר, היא נראית כמו מנהלת בי"ס יסודי מטופחת והוא סוכן ביטוח מרובע אך נאה, היא מחייכת והוא מבועת - יש סיכוי סביר שהדודה והדוד שלי כבר לא ונילים יותר (: