וניל עם פיצפוצית

עוד שבוע ויום יהיה לי יומולדת...
34 חורפים עברו כל כך מהר.
זו היתה שנה שקרו בה כל כל הרבה דברים ובעצם כמעט ולא קרה דבר.

חשבון נפש של יומולדת, סגירת מעגלים ופתיחה של חדשים.
היתה אהבה חדשה גדולה, ששימחה אותי
עכשיו יש כאב גדול של פרידה ואהבה שלא נגמרה אלא רק צריכה שוב לשנות צורה.

ויש אותו, הקאובוי היקר, שמחכה לי בצידו השני של האוקינוס
ובקרוב מאוד נפגש
וכולי התרגשות!

יש לו תפקיד חשוב בחיים שלי, לקאובוי...
הוא כבר עשה זאת כמה וכמה פעמים במהלך השנים הרבות שאנחנו מכירים.
הוא הגבר הראשון שאהבתי
הוא הגבר שידע לרפא לי את הלב בכל פעם שנשבר ולעזור לי להמשיך הלאה לאהבה הבאה.
יש לו נוכחות חזקה ומיוחדת תמיד, גם כשהוא פיזית רחוק, בלב הוא תמיד קרוב,
תמיד מעודד, מעורר השראה ונותן אומץ להמשיך הלאה גם כשהכל מתרסק
כי הוא כזה בעצמו... נופל וקם, איש אמיץ ואחלה בן אדם!

והפעם זו תהיה הפעם הראשונה שנהיה יחד שבועיים רצוף, אצלו בבית, לישון יחד בכל לילה ולקום יחד, כמו חלום ישן שמתגשם כי פעם זה לא היה יכול להתגשם.
בצבא בילינו יחד את הימים אבל את רוב הלילות בילינו בנפרד, וכל לילה שבו הוא נשאר תורן והצלחתי להשאר איתו בבסיס, היה לילה נדיר ומיוחד.
לעיתים נדירות הוא בא אלי הביתה אבל שם אחותי הקטנה היתה מפריעה ומציקה.
אליו הביתה לא יכולנו ללכת כי האקסית שלו גרה ממול וגם ככה עשתה לנו סצנות קנאה מטורפות, אז אף פעם לא הייתי אצלו. זה היה יותר בטוח לשנינו ככה (:

אחרי הצבא הוא עבר לחו"ל ואז נפגשנו לעיתים רחוקות, ללילה או שניים, אצלי בבית (אחותי גדלה מאז והפסיקה להיות קרציה) ופעם אחת נפגשנו ברמת הגולן, לא רחוק מהבית שלו. הייתי באיזה סמינר מטעם הלימודים ובדיוק הוא בא לכמה ימים לארץ, ושוב לא יכולנו ללכת אליו הביתה כי עדין אותה אקסית שהם היו יחד און אוף גרה בבית ממול, עוקבת אחרי כל תנועה ברדיוס קילומטרים מהבית שלו, אז היה לנו לילה קסום על שפת הכנרת, שבסופו חזרתי לסמינר והוא חזר לבד הביתה.

15 שנה אחרי, לראשונה אני אבוא אליו הביתה. הוא מטיס אותי עד אליו...
האקסית היא כבר גרושתו, היא והילדים כבר הרבה זמן לא בסביבה, ולראשונה נוכל להיות יחד בלי שום הפרעה.

סגירת מעגל...
אוטוטו 15 שנה בדיוק.
הכרנו כשהוא עבר לשרת בבסיס שלי, היינו ידידים טובים, צחקנו הרבה ביחד, נתנו צ'אפחות ידידותיות אחד לשני. רק בערב שלפני יום ההולדת ה 19 שלי, אולי 3 או 4 חודשים אחרי שהגיע לבסיס, הוא הזמין אותי לצאת איתו אחרי שעות העבודה. אמר שיבוא לאסוף אותי בשמונה וחצי ושאהיה מוכנה.
רק אז פתאום נפל לי האסימון שאולי אלו לא היו סתם צ'אפחות ידידותיות, ולא סתם הוא בא לבקר אותי כל יום במשרד שלי, וכשקודם להיות מפקד המחנה הוא לא סתם הכריח את אחד החיילים לצבוע את המסדרון שליד המשרד 4 שכבות צבע והשגיח עליו מקרוב מתוך המשרד שלי...

לפעמים אני כזו תמימה, לא שמה לב עד שלא אומרים לי במפורש (:

זה קרה בגיל 19 וזה גם קרה בקיץ שלא מזמן נגמר...

ושוב הוא חזר לחיי בדיוק ברגע הנכון, להחזיר אותי בזמן קצת לאחור, לימים האלו בגיל 19 שאהבנו בפשטות, בקלילות, בלי ציפיות, וידענו שלא משנה כמה זמן נהיה ביחד עד שנפרד, בלב נהיה מחוברים לנצח.

זה היופי של מערכות יחסים שנבנות לאט, כשקודם כל חברים טובים, ורק אח"כ הופכים לנאהבים.
לפעמים הפרידה קשה אבל אחרי כמה זמן אפשר לחזור ולהיות ידידים, והאהבה נשארת, ויש חיבור מדהים בין שתי נשמות, ויכולת להיות שם אחד בשביל השני ברגעים הקשים ולשמוח ביחד ברגעים הטובים.

ואני יודעת שהחיבוק שלו זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו, כדי לזכור שזה אפשרי, שגם הלב שכואב עכשיו יחלים, ואני ארוויח עוד חבר מדהים, ואזכור תמיד שלאהבה יש כמה פנים וצורות והיא יכולה להשתנות, והיא גם שורדת תהפוכות וכאבים ומהמורות, אבל אהבת אמת נשארת לנצח!

חבר אמיתי הוא זה שיכול לשרוד את המעבר לא רק מידידות לזוגיות, אלא גם את הדרך חזרה, ועדיין להשאר חבר טוב לאורך כל הדרך. נדירים האנשים שיכולים לעשות את המסע הזה. זה דורש הרבה אומץ, כנות ובעיקר אהבה חזקה.

כשמצליחים לעבור את המסע הזה בצורה מוצלחת יודעים בוודאות שזו אהבה כל כך חזקה שהיא תשרוד בכל מצב ולתמיד.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

נופל וקם
======

שב"ק ס'
---------

הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם.

אומרים שאהבה באה רק מליון לאחד
אומרים שאין סיכוי שהשמש עוד תזרח עלי
אומרים שאני אפול, הם אומרים שאברח
אומרים שאשאר לבד
אומרים שאני לא מתאים לחיים
כי אין בי את הרצון לזהב ויהלומים
אין לי קלפים נכונים
אולי זו החברה שקורסת
אם זה לא מקום מתאים למחפשים של קשת וענן
למתעלמים מסימן הזמן
והכוכב שלי היכן
בני אדם אני קיים
בעיניכם אולי אין לי ערך
אבל יש לי נשמה יש לי שיר יש לי ת'דרך.

הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם.

לפני עמוד של אש מאחורי ענן עשן
השארתי עיר מתחת מאחור הולך לאן
למקום שבו השמש לא מכוסה בבניינים
מעבר להרים אל השדות הירוקים
כי יש מקום יותר מתוק מהמקום הזה
שבו יש זמן יותר ארוך כמה שרק נרצה
מגיע רגע זה הרגע בו צריך לחשוב
לפרוס כנף לומר שלום לקום ולעזוב
אל מקום שבו אני אוכל להיות עצמי
אחרי אלפיים שנות גלות רוצה להיות חופשי
מעבר אל האופק שם שרות הציפורים
לשם אני אגיע ועד אז אשיר שירים.

כמה שהדרך ארוכה ומפותלת
אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
משאיר מאחורי את הפחדים ואת הצער
הכל הוא הכל אני חייב להמשיך
כל מה שקורה אני יודע שצריך לקרות
אני האש שלא תוכל לכבות
המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק
הדרך ארוכה ללכת בה זה לחיות.

הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם.

כל סוף הוא התחלה חדשה
העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה
אני לא במרוץ ולא במלחמה
הראש בעננים רגליים על האדמה.

הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם.