וניל עם פיצפוצית

חברה טובה אתמול הזהירה אותי "אל תפתחי ציפיות, שלא תתאכזבי"
והיא צודקת, גם זה יכול לקרות, הכל אפשרי...
אבל אני לא יכולה להימנע מלתכנן קדימה, מלחשוב רחוק...

יש לי קוצים בישבן בימים אלו, יודעת שאם אני לא אהיה בתנועה אז הזמן לא יזוז
ואני חייבת שהוא יזוז, רוצה כבר להיות "שם"
ו"שם" זה לא רק ארה"ב עם הקאובוי
ולא רק היומולדת שלי
ולא רק במשהו שאפשר להגדיר אותו במילים.

"שם" זו ההרגשה הזו שאני רוצה שוב להרגיש
והחוויות שאני רוצה לחוות, ואני מציבה לעצמי יעדים ורוצה להגיע רחוק
אל ה"שם" הזה, שקורים בו הרבה דברים טובים.

וזה לא שרע לי עכשיו, גם אם לפעמים קצת קשה
אבל יש לי עוד מטרות ואני יודעת שאני נוטה להרגיש מאושרת כל כך בקלות שזה מכניס אותי לשאננות, ואז אני פשוט נשארת איפה שנוח ונעים ושוכחת שהיו לי מטרות להגיע אפילו יותר רחוק.

אז עכשיו, לכבוד יום ההולדת המתקרב, לכבוד זה שאוטוטו אני בת 34, אני מחליטה קצת להכנס להילוך מהיר.

רוצה לראות עולם קצת, ולהתפנק עד הסוף, ולקבל את השפע הזה שמישהו רוצה לתת.
הפעם זה בלי "לא נעים לי" - הפעם זה "אני ראויה לקבל ולו מגיע להנות מלתת"

אני רוצה לחזור ולשים גז ולהזיז את הקריירה עוד צעד קדימה.
רוצה להתחיל ולנהל את החיים שלי בצורה קצת יותר מתוכננת, יותר חכמה.

וכמו שהחלפתי סוכן ביטוח להחליף גם רו"ח שיהיה יותר מוצלח.

רוצה לחזור וללמוד בשנה הבאה, חסרה לי הרחבת האופקים הזו של לשבת בכתה...

ורוצה להגשים עוד כמה חלומות, ומעיזה לבקש - מחברים, מהיקום.

והכי חשוב - על כל מה שקיבלתי וכל מה שאקבל, קודם כל, אומרת: תודה!

וגם לכם, חברים יקרים, על כל מה שאתם נותנים, על כל מה שאתם מקבלים, על עצם היותכם בחיים שלי, תודה }{