וניל עם פיצפוצית

היום שילמתי את האגרה לשגרירות ארה"ב, 100$ בשביל פתק שבלעדיו לא יתנו לי להכנס ולשכנע אותם שאני לא רוצה להשאר בארה"ב אלא רק לבקר שם ולחזור הביתה.
דיברתי גם עם שני מפיקים שאני עובדת איתם וביקשתי שישלחו לי הזמנות עבודה לאמצע ינואר, פברואר ומרץ (טוב, מרץ זה כבר פורים אז זה אפילו נכון שהם יצטרכו אותי אז...).

נשאר לי רק להביא מחר את החוזה החדש מהבעל בית שלי, וביום ראשון להביא אישור ניהול עסק מהרו"ח ותדפיס מהבנק.

לא אוהבת את הקטע הזה של ארה"ב, ההתנשאות הזו שלהם כאילו כולם רוצים להשאר שם.
אני בכלל לא הייתי טסה לשם אלמלא הקאובוי היה מזמין ומשלם הכל.

הרבה אמרו לי שאני חייבת לראות עולם וששם הכל בגדול ומשהו אחר ומדהים וזו חוויה...
ולי בכלל יש מנטליות של בת כפר שלא אוהבת בכלל מקומות גדולים, לא סובלת לטוס רחוק מדי, ואחרי 5 ימים מחוץ לבית אני מתחילה להתגעגע.

קשתית בלוף אני P-:
עם כל אהבת ההסתובבויות שלי, אני הכי אוהבת לחזור הביתה בסוף יום, לסביבה החמה והמוכרת, לחברים ולמשפחה.

אף פעם לא פינטזתי על טיול ארוך אחרי הצבא, הגיחות הקטנות שהגיעו תמיד באופן ספונטני הספיקו לי. אף גיחה לחו"ל לא היתה ביוזמתי למען האמת...

הנסיעה הראשונה בחיי היתה טיול שורשים כמתנת בת מצווה, ביוזמה ובליווי של סבתא שגררה אותי בכל נופי ילדותה ביוגוסלביה (אז זה עוד היה יוגוסלביה אחת גדולה, לפני שהפאזל התפרק) עם גיחות קטנות לאיטליה. זה היה טיול מדהים, נהנתי לראות נופים מדהימים ואמנות וארכיטקטורה שאי אפשר לראות בארץ. אבל אני לא יכולה להגיד שהייתי עצובה כשהגיע הזמן לחזור הביתה. התגעגעתי בטירוף הביתה, להורים, לאחים הקטנים, לחדר שלי ובעיקר לפרטיות ולשקט שלי.
הגיחה השניה כבר היתה קצרה יותר, זכיתי באיזו תחרות בעבודה בטיסה לפריז. נסעתי עם החבר (שהיום הוא לשעבר), היו לנו רגעים קסומים בטיול הזה אבל היו רגעים שהוא עיצבן אותי בטירוף. בעיקר כשרציתי לאכול ארוחת ערב צרפתית אמיתית עם מרק בצל וסופלה גבינה חם ואוורירי באווירה רומנטית לאור נרות, והחבר הקוסם שלו גרר אותנו לאכול פלאפל "בדיוק כמו בארץ" כאילו בארץ לא היינו אוכלים פעם בשבוע פלאפל ב"כיפה אדומה" ליד הבית... עד היום כשאני נזכרת בטיול הזה אני שמחה שנפרדנו!
אח"כ שוב היתה לי תקופה ממושכת ללא טיסות עד שסיימתי את הפרוייקט המזוויע ביותר שעבדתי עליו בקיץ שנה שעברה, חזרתי משם מפורקת אז סבתא שלחה אותי ואת אמא לחופשה אצל הדודים בקרואטיה על חשבונה כדי שאתאושש. בטן גב על החוף ושחיה במי הטורקיז מול ההרים הירוקים שליד דוברובניק בהחלט עשו לי רק טוב! הניג'וסים של אמא - קצת פחות, אבל היא לפחות השתדלה כי היא בסוף קלטה שאני על סף התמוטטות עצבים ושלא כדאי להציק לי הרבה כמו בד"כ.
והיתה את ההפקה הזו בטורקיה עם הצלם המקסים והמפיק הנחמד, צוות כייפי, שוב שמש וירוק וטורקיז ואוכל מצויין והפעם חוץ מהנחירות של המפיקה היה מושלם! אבל שוב - לא הצטערתי לחזור הביתה לפרטיות שלי ולתחושה של הבית החם שמחכה לי.
גם השנה כשנסענו כל המשפחה לטורקיה לרגל חגיגות יום ההולדת ה 90 של סבתא מיציתי את החופשה הזו מהר (1/3 ממנה הייתי חולה בגלל חתיכת בשר בגודל בוטן) ומאוד שמחתי להגיע הביתה. אחותי היתה מדהימה בנסיעה הזו והפכה אותה להרבה יותר נעימה מסיוט. אני לא אומרת לה את זה מספיק, אבל היא באמת גדלה להיות אישה מדהימה!

ועכשיו, התכנון לנסיעה הזו, הקאובוי יזם, הוא גם משלם הכל ומתכנן לי הפתעות...
אני מסדרת את כל הסידורים פה עם פרפרים מטורפים בבטן.
האוכל לא נשאר יותר מדי זמן בקיבה מרוב ההתרגשות, אחלה מתכון לדיאטה!
זה דווקא טוב עם כל השטויות שאכלתי בגלל היומולדת P-:

ההתרגשות הזו... הפרפרים האלו לקראת לראות אותו שוב... מרגישה שוב קצת בגיל 19

כל כך רוצה כבר להיות איתו!

מקווה שאיתו יהיה לי כל כך כיף שאני לא ארצה לחזור הביתה אחרי 5 ימים...