וניל עם פיצפוצית

הסדר עבר בשלום...
האוכל יצא טעים, השולחן יצא יפה, אחי הקטן אהב את המתנות וכשמצא את האפיקומן המלאך הקטן אמר שהוא קיבל כבר את המתנות אז הוא לא צריך עוד אחת בגלל האפיקומן. לא להאמין שיש עוד ילדים שכאלה!
אמא היתה עצבנית כי ב19:00 אחי רק הגיע מהים אחרי שגלש כל היום וצעקה עליו למה הגיע רק עכשיו ושיחכה עד שאחותי תסיים להתקלח ושלא בסדר שהוא לא עזר בכלום והיו עוד כמה דברים שלא ממש שמתי לב כי הייתי עסוקה בהתארגנויות אחרונות.
אחי האמצעי נתקע בפקקים בדרך חזרה מסבתא והם הגיעו באיחור קטן גם. לפחות זה היה באשמת הפקקים אז עליו אמא לא צעקה.
אחרי שפינינו הכל ורחצתי את כל הכלים, הלכתי לישון אצל אבא כדי לבלות זמן איכות עם הגור ועם הצד היותר שפוי של המשפחה.
הרבה שקט לא היה שם למחרת הסדר, כי היתה התנחלות מפתיעה של הצד של אשתו של אבא שלא כל כך רצו ללכת הביתה ועשו המון רעש, בעיקר אמא שלה וגיסה.
בערב כשההתנחלות פונתה תמורת פיצויים (חזרת ועוגיות חנק כשרות לפסח עשו את העבודה) הקאובוי הפתיע ואמר שהוא בא לקחת אותי לאכול חומוס.
קודם ישבנו קצת עם אבא ואשתו והגור ושתינו קפה, וגם ראינו את התמונות שלנו מתקופת הצבא שסוף סוף מצאתי באחד המחסנים, אמנם חלק קטן מהתמונות נהרסו אבל רובן שרדו לא רע.
אח"כ עשינו טיול לעכו, שם סעדנו נפשינו בחומוס משובח מנוגב בפיתה חמה כשרה לפורים, טיילנו טיול רומנטי על החומות צמוד לים, היינו חרמנים אבל ראינו שקר מדי להיות נועזים ולהסתכן בהתערטלות בפומבי ועוד כמה דברים מגונים, אז החלטנו להתאפק קצת...
טיילנו גם לקיבוץ שבו חי את שנתו הראשונה ושם חיו עד לפני 5 שנים סבו וסבתו ז"ל, הוא הראה לי איפה גרו ואת פינת החי.
אח"כ המשכנו לרמה"ג למושב בו גדל, והראה לי מבחוץ את הבית של הוריו, ושל אחיו ואחיותיו, רק שהיה כבר מאוחר מדי בלילה וכולם ישנו.
הלכנו לישון ביחידה נפרדת בבית של אחותו כיוון שהבית שלו שם מושכר כרגע.
מיותר לציין שלא ישנו הרבה באותו הלילה.
צחקנו כשהוא התוודה שמוזר לו לעשות סקס בעברית אחרי כל השנים שחי בארה"ב. אז ניסיתי לדבר באנגלית תוך כדי ואז זה הצחיק אותי כי הרגשתי כאילו אני מצטטת מסרט כחול.
לפחות גניחות והתנשפויות זה בשפה בינלאומית ((:
בבוקר יצאנו מוקדם יחסית לפני שיתחילו הפקקים של כל המטיילים, ככה זה כשגרים ב"צימרלנד" ברמה"ג. שתינו קפה של בוקר אצל גיסו בקיוקס, ויצאנו חזרה לכיוון אבא שלי לגבעה.
הקאובוי הוקסם מהשקט במקום, בלי תיירים, רק אנחנו וציוץ הציפורים...
אבא הכין לשניהם קפה שחור ולי חליטת עשבים שקטף בגינה, הם עישנו יחד משהו לא חוקי במיוחד, ואבא שלח אותי להעיר את הגור כי הוא היה צריך לצאת לעבודה ולאפסן אותו אצל הדודים שישחק עם הגורים שלהם בנהריה.
נפרדנו מהקאובוי שהמשיך בשיטוטיו וחזרנו למחוייבויות המשפחתיות אצל הסבתא והדודים.
אצל סבתא וסבא חיכו לנו הדודים מהקיבוץ שחיים עכשיו באיזו שליחות במקסיקו סיטי.
שוב נכנסנו לאמוק בישולים, עריכת שולחן, פינוי ושטיפת כלים...
בחגים זה סיוט שלא נגמר.
מתתי לברוח שוב לשקט הזה בגבעה או עם הקאובוי כשהיינו רק אני והוא, וזה היה בלתי אפשרי...
היום היה תור החצי השני של המשפחה, סידורים עם אמא והסבתא מהצד שלה...
עכשיו אני חייבת לסיים פה ולצאת לעבודה.
המנוחה תחכה כנראה לאחרי החג, בין עבודה לעבודה...