וניל עם פיצפוצית

אני רוצה ומשהו בי מתמרד
החוסר ודאות הזה - לחכות למישהו זר
למרות כל השיחות הארוכות לתוך הלילה
למרות ההצהרות ההדדיות שנחכה אחד לשני
ופתאום חודש נראה כל כך הרבה זמן, במיוחד אחרי יומיים שלא יצא לנו לדבר.
ואני יודעת שהוא באמת לא נכנס יותר לג'יי דייט
וקוראת שוב ושוב את השיחות שלנו במסנג'ר
קוראת כמה הוא מוקסם
כמה הוא מרגיש בבטן שזה זה
כמה הוא כבר רוצה שנפגש
כמה הוא רוצה לפנק אותי (הוא עושה מסאז'ים מעולה הוא הבטיח לי)
כמה הוא רוצה שנהיה יחד באילת (הוא כבר הזמין מקומות במלון, שאצטרף אליו בימי החופש המעטים שלי)
ויש בי פחדים
מפחדת להתאכזב שוב.
אני יודעת עד כמה אהיה זקוקה לחיבוק ופינוק בתקופה הקשה של ההפקה בקיץ, ואני יודעת שהפעם האחרונה שהיה לי פיצוץ עם מישהו זה היה בדיוק בגלל זה - הוא הבטיח לפנק והתנהג כמו אידיוט בחוסר רגישות מוחלט למה שהייתי זקוקה באותו רגע.
ותמיד אני אזכור את החיבוק הגדול של גאלה (תודה לך שוב יקירה) שהחזיק אותי שלמה כשעמדתי להתרסק לרסיסים ונתן לי את הכוחות שלא היו בי באותו הרגע.
אני יודעת עד כמה אני רגישה לאי-קיום הבטחות, זה משהו שעושה לי רע, הבטחות מופרות בקלות ללא כבוד למילים שנאמרו ברגע ההבטחה, ללא כבוד לרגשות שהיו שם.
כל כך חשוב לי שהאדם שאהיה איתו יהיה איש עם כבוד, איש שיהיה שם לצידי ברגעים הקשים גם אם לא תמיד יהיה לו נוח באותו הרגע, איש שלא יעלם ולא יתעלם ויהיה רגיש ונגיש.
אני יודעת שהבחור רוצה להיות שם לצידי, השאלה היא האם הוא יכול...