בכל פעם בחודשים האחרונים כשאכלתי בחומוס תנעמי חומוס עם בצל, כמו שעון שוויצרי הייתי מקבלת טלפון מהקאובוי שהוא יגיע בעוד כמה שעות אלי, ואז התחילה מסכת האורביטים וצחצוח השיניים המאסיבי שלא יחשוב שתמיד אני מריחה כמו חומוס עם בצל...
היום הייתי רגועה, אני יכולה לאכול חומוס בלי חשש, הרי הבחור שוכב פצוע בצפון ואני יכולה להסריח להנאתי בבית כמה שבא לי.
אז זהו, שלא...
מסתבר שלחומוס של בועז יש כוחות מאגים שממגנטים את הקאובוי שלי לכאן, אפילו שהוא צולע.
הוא התקשר מנתב"ג, שם הוא נפרד מהאופנוע משוש חייו לבינתיים ושולח אותו לקנדה הקרירה לחבר שישמור עליו טוב טוב עד שהוא יצטרף לשם, או עד שהוא יחליט לאן הוא ממשיך ואז החבר ישלח את האופנוע לשם.
כך או כך, מנתב"ג הוא נוסע לבקר חבר בראשל"צ ואז מגיע אלי.
יש לי את המתנה להכין לחתונה, ויש לי מסדר גילוח לכבוד המאורע, ואולי אני אפילו אצליח לשכנע אותו להשאר מחר ולבוא איתי לחתונה ואז האקס הקרציה שלי לא יתקרצץ!
איזה כיף! בעוד כמה שעות אני כבר לא אזיע סתם, אלא מסיבות טובות!
לפני 17 שנים. 25 ביוני 2007 בשעה 12:48
