לא, קטן. אנחנו לא באמת מתביישים, נכון? אתה לא מתבייש ממני ואני בטח לא מתביישת ממך. כשאני צריכה להשתין אני הולכת ואתה בא על ארבעותיך אחרי. אני נכנסת לשירותים, פותחת את המכנסיים מול העיניים הבוהות שלך, מורידה את התחתונים, ומתכופפת לרגע ללטף לך את הפנים. העיניים שלך נעוצות מהופנטות בחלק הכוס שנגלה מול העיניים שלך. זה מעניין לך, אני רואה. זה עושה לך משהו למרות שאתה כזה קטן, נכון? עכשיו אני מתיישבת, ואתה לידי, קרוב לאסלה. אתה שומע את השתן קולח ממני בזרם עדין שמשתבר על מימי האסלה. הרעש הזה, הריחות האלה, כל אלה נצרבים עכשיו אצלך. עושים לך תחושה מאוד מיוחדת.
הסקרנות גורמת לך להמשך אל בין הירכיים שלי. זה מחייך אותי, ואני קצת מפשקת מולך ומחליקה שתי אצבעות לאורך הכוס. אנחנו הרי לא מתביישים, נכון? אין ביננו בושה, קטן. האצבעות שלי נמלאות ברטיבות ושתן. אני מניחה אותן מול האף שלך, כדי שתתרגל. הנה, זה הריח שאתה תחפש תמיד. עכשיו אני מובילה אותן אל בין השפתיים המתוקות שלך. אתה יונק אותן, יניקה שנעימה לי. אני מנגבת וקמה, מרימה את התחתונים והמכנסיים, פותחת את המים ויוצאת מהשירותים. אתה, על ארבעותיך, יוצא אחרי.
לפני 13 שנים. 5 ביולי 2011 בשעה 17:46