לוקחת אותך

אני מתבוננת בך, אתה נראה לי סמוק. אתה גם שקט יותר מהרגיל ומתבונן בי במבט מבריק. מבריק מדי.
אני חוצה את החדר בכמה פסיעות מהירות, מניחה יד על המצח שלך. אתה בוער מחום. אני מרימה את החולצה, בוחנת את הגוף. אין סימנים מיוחדים. אני מבקשת ממך לשבת על הספה ולפתוח פה גדול. כן, כנראה גרון אדום. אתה גם משתעל עכשיו. אני מלטפת אותך בדאגה, מניחה כרית מתחת לראש שלך ומבקשת ממך לא לזוז. אני הולכת ומייד חוזרת עם סירופ נגד שיעול וכפית. אתה פותח את הפה כשאני יוצקת לפה שלך את התרופה המרירה מתקתקה. העיניים שלך מודות לי. אני פורעת את שיערך כאילו כרגיל, אומרת לך שאתה גיבור שלי, ומבקשת שתסתובב על הצד עם הטוסיק אלי. אתה לא ממש מבין, אבל אני כבר מורידה מכנסיים ותחתונים, מפשקת קצת את הטוסיק הלבן שלך, ומחליקה אצבע על חור התחת המכווץ שלך, מחממת אותו. אתה נבוך קצת, אבל אני לא מוותרת. אני מפסיקה לרגע, מקלפת את הנר מעטיפתו, טובלת במעט וזלין, ומחליקה אותו לתוכך פנימה. האצבע שלי חודרת טיפה לוודא שהוא מספיק בפנים. זהו. עוד מעט תרגיש טוב יותר, זה רק כדי שיהיה לך טוב, קטן. נכון? רוצה לבוא לישון איתי?