כשאני נכנסת לחדר אני רואה אותך מול המראה. מבט מהיר בחדר מגלה שזה לא הבגד הראשון שאתה מודד. אני רואה אותך עומד כך, לבוש בבייבידול ורדרד קצרצר, כשמתחת חזיית התחרה הכי יקרה שלי והחוטיני התואם. אודם מרוח לך על הפנים בצורה לא מחמיאה, ואתה מהופנט מהמראה שנשקף ממולך במראה. סנדלי העקב שלי על הרגליים שלך ואתה מזיז את הגוף לאט, בעדינות. מצד לצד.
כשאתה קולט שאני נכנסת אתה קופץ, חושש שעשית משהו שיכעיס אותי. זה באמת מכעיס אותי כל הבלאגן שעשית ואני שואלת אם קיבלת רשות לגעת בדברים שלי. אתה אדום מרוב מבוכה, ואני לא יכולה להתעלם מהזקפה שלך בתוך החוטיני שלי שלא מסתיר אפילו רבע מהזין שלך. פתאום אני קולטת שאתה גדלת קצת לאחרונה. זה כבר לא ממש בולבול, זה כבר עוד מעט יגדל להיות ממש זין. אני תוהה מה העניין הזה עם הבגדים שלי, ואתה כולך מובך ומגמגם שסתם היית סקרן. אני שואלת אם אתה רוצה להיות בת ולא בן, ושאולי זה מתאים לך יותר. אתה מתפתל כולך כשאני מדברת אליך כמו לבת, כי פתאום זה קצת משפיל להיות ככה לידי. אני לא עוזבת אותך עד שיש לך דמעות בעיניים מבושה וחרטה, ואז אני סולחת לך. אתה מגיע אל תוך החיבוק שלי רך ומבושם, ופתאום להרגיש אותך ככה, בת, זה נעים לי. עכשיו אני מרגישה את הזקפה שלך צומחת כשאני אומרת: "כן, מתוקה קטנה שלי. רוצה לשחק איתי קצת?"
לפני 12 שנים. 14 באוגוסט 2011 בשעה 23:07
