אדון לעצמי

לא יודע למה, מה קרה פתאום במהלך שתי הדקות האחרונות, אבל פתאום הרגשתי משהו בבטן שרוצה לצאת החוצה.
כמו טיפות קטנות שמטפטפות לי מקצות האצבעות על המקלדת, ונאספות להן לאט בנקודה אחת. צורה מתחילה להווצר, שהופכת לשלולית, ואז לאגם קטן, ומהר מאוד למפל אימתני שסוחף ושוצף ומוציא יחד איתו את כל הלהט והרגש שרצה לפרוץ החוצה.
עכשיו אני פתוח שוב, כותב, אבל לא באמת מדבר או יוצר מילים, אלא ממלא נהרות וימות, כובש את הקרקע ברצונותי ומשעבד אותה להוביל אותי בכיוון שאני רוצה ולאן שאני רוצה. דבר לא יכול לעמוד בדרכי כרגע, אני לא עוצר ולא מחכה לאף אחד ולאף אחת. אם אתם מפחדים ממני, סורו מדרכי. אם אתם אוהבים אותי, הצטרפו אלי ואסחוף אותכם איתי למקומות נפלאים, אל מעבר לאופק, לאן שמעולם לא ראיתם, לא דמיינים, ולא האמנתם שתוכלו להגיע.
כרגע העולם יפה לדעתי. אם אני בוחר בטוב, אשקה אותו ואטפחו, אגדל עצים ושדות, ארווה צמעונם של ידידים ותאבונם של מכרים.
אולי תיכף ארגיש אחרת. לו רק אחשוק בכך אוכל להפוך את כוחי להרסני. למחוק יערות שלמים, למוטט הרים וערים, ולרצוח ללא רחמים.
לא אבטיח ובטח לא אקיים. אני מי שאני. אני מסתורי אך גלוי, מוכר ונעלם, וזוהי תעלומתי. אין לי ספק שכל מי שנשאל, יאמר כי זוהי משיכתי, אך אין לי בכך ולו מעט עניין.
וכל זאת החל הרי רק בטפטוף קטן.

תמיד תהיתי איזה סוג של הנאה אנשים מפיקים מלעמוד ולהתבונן על הכלובים השונים בגן החיות.
אפילו החיה האצילית ביותר, כאשר היא כלואה בכלוב ואינה חופשיה לחיות כפי שנועדה לחיות, אינה אלא מחזה מדכא.
לחשוב שאותה חיה, לו היתה חופשיה, היתה יכולה לנוע בפראיות בעולם.
לטרוף או להטרף, כפי שהטבע ציווה.
אם תצליח לעמוד אל מול איתני הטבע, לשרוד נגד יריביה הטבעיים והפנימיים, ולצאת שולטת, יהיה זה כי זוהי אכן חיה אצילית ונעלה,
ולא כי הפרידו אותה מן העולם והאכילו אותה משגיחים חסרי מורא.
חוסר האונים של הצפיה מהצד, מבלי היכולת לפתוח את הכלוב ולשחרר את אותה חיה אצילית חזרה אל הטבע הפראי, היא מה שמרחיקה אותי פעם ועוד פעם מגני חיות, וממקומות דומים אליהם...

אני מחפש מישהי שתרצה להתמסר לחוויה מיוחדת.
אני רוצה מישהי שתהייה צייטנית, אך שתדע שמגיע לה כבוד.
שתדע לתת כבוד, ושתרגיש שהיא זוכה בתמורה לטיפול הכי מיוחד בחייה.
אני רוצה לראות מישהי נמתחת ומתפתלת מרוב גירוי חושים. נקרעת מבפנים ונהנית מכל רגע.
אני רוצה לבלות לילה שלם בגירוי, פיתוי, התגרות, פינוק וגם הענשה אם צריך.
שמהרגע הראשון, מהשלב שבו תסמוך עלי מספיק כדי להתמסר, יהיה גופה בידי, לעשות בו כרצוני, לשחק בו ולענג אותו, להכאיב לו וללטף אותו עד שיחלוף הכאב.

אני הכי אוהב את הזמנים האלה שבהם אני שוכב במיטה, לא ער, אבל גם לא לגמרי ישן. המוח משוטט לו במישורי החלומות, בונה לו את המציאות כמו שהוא רוצה אותה, בעוד שהחלק המודע שבי מתבונן מהצג ומתמוגג לו...

היום כשניסיתי לישון הטרידו את מנוחתי מחשבות על תשוקות לא ממומשות, ובכללן כל מה שקשור לסצינה הזאת, מאז שנרשמתי לאתר.
כשחזרתי לצלילות המחשבה, הבנתי שניגשתי להכל מזווית לא נכונה, והפרופיל שלי עבר שכתוב.

כרגע אני חושב שיותר מתאים אם הדברים שנכתבו שם יועברו לבלוג, וכך רק מי שירצה להעמיק ולדעת, יקרא את מה שאני חושב.